מצודת דוד על דברי הימים ב כט

פתח. כי אחז אביו סגרם כמ״ש למעלה ובא הוא ופתחם:

ויחזקם. תקנם בבנין:

לרחוב המזרח. העומדת בהר הבית:

עתה התקדשו. הואיל ופתחתי את הדלתות התקדשו בטבילה למען תוכלו לבא לבית ה׳:

וקדשו וכו׳. והוציאו קדשו בזה מה שתוציאו ממנו את הנדה היא העבודת כוכבים הראויה להנידה ממקומה להשליכה חוצה כדבר הנמאס ומתועב:

ויסבו פניהם. חזרו פניהם ממנה לבל הפנות אליה:

את הנרות. של המנורה:

ויהי קצף. ובעבור זה היה הקצף:

ויתנם לזעוה. נתנם לחרדה לכל השומע כי יחרד שלא יקרה לו כמקרם:

כאשר אתם רואים. אשר כן הוא:

בשבי. הנה הם בשבי:

אל תשלו. לא יהיה לכם שכחה ושגגה בדבר טהרת הבית:

כי בכם בחר וכו׳. אם כן מהראוי שתהיו זהירים בעבודת המקום:

בדברי ה׳. בדבר שהיא עבודת ה׳:

לפנימה. הוא ההיכל ולתוספת ביאור אמר בית ה׳:

הטומאה. העבודת כוכבים:

ויקבלו הלוים. בהחצר קבלו מיד הכהנים כי לא היו רשאים ליכנס להיכל:

חוצה. שהוא מחוץ לעיר:

לקדש. לטהר את ההיכל:

את בית ה׳. זה ההיכל:

כלו. גמרו לטהר את כל המקדש:

פנימה. אל בית הפנימי מקום מושב המלך:

המערכת. שעורכין עליו לחם הפנים:

הזניח. שעזב מהם עבודת המקום ושמש בהם לעבודת כוכבים:

במלכותו. בימי מלכותו:

במעלו. ברוב מעלו:

הכנו. טהרנו להיות מוכנים לעבודה הקדשנום לה׳ כבתחלה, ורז״ל אמרו שגנזום והקדישו אחרים תחתיהם כי נמאסו לגבוה:

על הממלכה. לרצות לה׳ לכפר להם שיתקיים בהם המלכות:

ועל המקדש וכו׳. למען יעמדו ויתקיימו:

ויחטאו. מתן הדם הנתון באצבע קרוי חטוי וכן וחטאת על המזבח (שמות כ״ט:ל״ו):

כי לכל ישראל וכו׳. בעבור כל ישראל אמר המלך להקריבם:

העולה. הפרים והאילים והכבשים הביאו לעולה וצפירי העזים לחטאת:

במצות דוד. כמו שצוה דוד וכו׳:

כי ביד ה׳. מצות השיר אמורה היא מה׳ ביד נביאיו ועם שלא הוזכר בפירוש בתורת משה:

החל העולה. העלאת העולה:

ועל ידי וכו׳. חוזר על השיר לומר שהשיר היה ע״י כלי השיר שעשה דוד:

והשיר משורר. ר״ל השיר היה משורר ע״י בעלי השיר:

הכל. לא פסקו המשוררים ותוקעי החצוצרו׳ עד שגמרו העלאת העולה:

בדברי דויד. בהלולים שעשה דוד ואסף:

עד לשמחה. מרוב הדבקות אל המקום ברוך הוא שהיה להם בעת ההלול באו אל השמחה:

מלאתם ידכם. התחלת הדב׳ וחנוכו נקרא מלוי ידים כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳) ור״ל והנה עד עתה חדלתם מעבודת המקום ב״ה ועתה התחלתם לעבדו:

זבחים. שלמים:

ותודות. שלמי תודה:

נדיב לב. לפי שהעולה כולה כליל ואין לבעליהן בהם כלום לכן קורא למביאיהן נדיב לב:

כל אלה. היו עולות ואמר לתוספת ביאור:

והקדשים. שאר הקדשים והם שלמים ותודות:

ויחזקום. רצה לומר היו מסייעין להם:

המלאכה. מלאכת ההפשט:

ועד יתקדשו הכהנים. ר״ל וכן בכל פעם היו מסייעין להם עד אשר נתקדשו הכהנים להיות די בהם לכלות המלאכה:

כי הלוים ישרי לבב. המה היו ישרי לבב למהר לקדש עצמן יותר מן הכהנים אשר נתעצלו בדבר:

וגם עולה לרוב. ר״ל לזה היו צריכים הלוים לסייע את הכהנים כי המלאכה היתה מרובה כי הקריבו גם עולות מרובות עם חלבי השלמים ועם הנסכים לעולה ולא יכלו הכהנים להקריב כל אלה ולהפשיט:

ותכון. כי הלוים סייעו בעבודת ההפשט:

על ההכין. על אשר הכין אלהים להעם להיות הכל בסדור נפלא ועם כי נעשה הדבר בפתאום: