מצודת דוד על דברי הימים ב כח

ויבער את בניו. היא עבודת המולך:

בעזבם. בעבור עזבם ובעונש בא:

בנים ובנות. ר״ל קטנים וקטנות:

לפני הצבא. לקראת הצבא:

בחמת ה׳. בעבור שבערה חמת ה׳ על יהודה לזה נתנם בידכם ולא בעבור זכותכם:

בזעף. בכעס רב וגדול עד שהגיע אל השמים לרוב גדלו והוא מלשון מליצה וכאומר והנה בזה קבלו די גמולם:

ועתה. הואיל וקבלו די הגמול וכי מהראוי לכבשם עוד לעבדים ולשפחות:

הלא רק אתם. ר״ל השביה ההיא לא לטובה לכם הבאתם עמכם רק אתם מביאים עמכם אשמות ופשעים:

כי חרון. כי פן יהיה חרון אף ה׳ עליכם:

על הבאים. לעורר לבבם לעזוב השבוים:

הנה. אל שומרון:

כי לאשמת ה׳. את אשמת ה׳ ר״ל דברי׳ הנחשבים בעיני ה׳ לאשמה אתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו אשר מאז:

כי רבה. בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה׳ על ישראל:

ויעזוב וכו׳. לפני השרים עזבו הכל מידם והעמידם לפני השרים לעשות בהם הטוב בעיניהם:

אשר נקבו. עזריהו וחבריו הנזכרים למעלה:

ויחזיקו בשביה. שיהיו תחת ידם וברשותם:

וכל מערמיהם. כל מי בהם שהיה ערום מבלי לבוש הלבישו מן השלל:

וינעלום. נתנו מנעלים ברגליהם:

ויסכום. בשמן:

וינהלום. הנהיגום על החמורים את כל מי שחלש כחו ונחלש ללכת ברגליו:

אצל אחיהם. מבני שבט יהודה:

בעת ההיא. שנלחם בו מלך ישראל:

בערי השפלה והנגב. בהערים שעמדו בעמק ובערים הדרומים של יהודה:

כי הפריע ביהודה. הוא גלה מעשיהם הרעים כי ע״י עשו בפרסום רב:

ומעול. וגם הוא עצמו מעל בה׳:

ויצר לו. עם שהוא שלח אליו לעזרו היצר לו עוד ולא חזקו כאשר שאל ממנו ואף שנלחם בעבורו עם מלך ארם כמ״ש במ״ב מ״מ לא יחשב לעזור הואיל והוא היצר לו בסוף:

כי חלק. אף כי חלק אחז את האוצרות הנמצא בבית ה׳ וכו׳ ונתן חלק אחד למלך אשור אעפ״כ לא היה לו לעזרה:

ובעת הצר לו. בעת שהיה צר לו לא שב לה׳ כי אם עוד הוסיף למעול יותר:

הוא המלך. ר״ל כל ימיו הי׳ בהויתו ולא חזר בו:

המכים בו. הוא חוזר על אנשי דרמשק:

להכשילו. כי בעבור זה הי׳ ה׳ מענשו עוד יותר:

ויקצץ. קלף וכרת מהם את הזהב:

ויסגור. לבל יבא מי לבה״מ:

כי לא וכו׳. בעבור גודל רשעתו:

מלכי ישראל. כי גם דוד ושלמה נקברו שמה אשר היו גם מלכי ישראל: