מצודת דוד על עזרא ט

וככלות אלה. כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וכו׳ ואת דתי המלך כתועבותיהם. ר״ל עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וכו׳:

כי נשאו. כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם:

זרע הקודש. המה בני ישראל:

ראשונה. הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם:

קרעתי וגו׳. מגודל הצער בעבור המעל הזה:

משומם. משותק ונאלם כדרך המצטער:

כל חרד. כל החרד בקיום דברי ה׳ היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר״ל להעביר המעל הזה:

למנחת הערב. לדורון ותשורת הערב ר״ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים:

קמתי מתעניתי. ר״ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום:

ובקרעי וגו׳. ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו:

ואפרשה כפי. כן הוא דרך שואל החסד:

להרים וכו׳. הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי:

רבו. נתרבו ועלו למעלה מן הראש:

כהיום הזה. כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה:

כמעט רגע. מעט הזמן היה לנו חנינה מה׳ והיא מל׳ שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא:

יתד וגו׳. קבועות בירושלים כיתד הקבוע:

מחיה מעט. חיים מעטים בעת עבדותינו:

כי עבדים. עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבודתינו לא עזבנו מכל וכל:

את חרבותיו. של הבית הזה:

גדר. להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל:

אחרי זאת. אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר״ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב:

ארץ נדה היא. ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם:

למען תחזקו. למען תאחזו בארץ להשאר בידכם:

עד עולם. ר״ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם:

ואחרי וכו׳. אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וכו׳:

חשכת. ר״ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר״ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו:

הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך:

עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד:

צדיק אתה וגו׳. ר״ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט:

כהיום הזה. כאשר אנחנו היום פליטה מועטת:

הננו לפניך. עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא:

כי אין לעמוד. ר״ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותה בעבור מעשה הזכות וא״כ עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא: