מצודת דוד על עזרא ח

ראשי אבותיהם. ראשי המשפחות:

והתיחשם. זכרון יחוסם בני מי המה:

במלכות. הנמצאים במלכות וכו׳:

מבני פינחס. העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם:

מבני שכניה מבני פרעוש. ר״ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש:

פחת מואב. מושל במואב:

ועמו. עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם:

בן יחזיאל. ר״ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו:

עבד. כך שמו עבד:

בן יוספיה. היה הראש בן יוספיה:

אחרונים. הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים:

שמותם. של הראשים:

אל הנהר וגו׳. סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום:

ואבינה. נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים:

לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין סח):

לאליעזר. את אליעזר:

מבינים. חכמים:

על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳:

ואשימה. ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳:

אחיו. כמו ואחיו:

הנתינים. ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא:

להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר:

כיד אלהינו. כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו׳ ולא הזכיר שמו:

ושרביה. גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו:

אחיו. חבריו וחוזר על האחד וה״ה לשני וקצר בדבר המובן:

לעבודת הלוים. בדבר מלאכת בית ה׳:

נקבו בשמות. נתפרשו בשמותם ר״ל החשובים והידועים שבהם:

ואקרא. ר״ל גזרתי תענית בהכרזה:

על הנהר אהוא. על הנהר הבא אל אהוא:

דרך ישרה. ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב:

כי בושתי וגו׳. ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב:

כי אמרנו וגו׳. ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ״א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם:

לטובה. להטיב להם:

ועזו. כח נקמתו:

על זאת. על דרך ישרה:

ויעתר לנו. קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו:

לשרביה. את שרביה ואת חשביה:

מאחיהם. מחבריהם והיו מבני לוי:

ואשקלה. מסרתי להם במשקל:

ההרימו. אשר הרימו והפרישו המלך וכו׳ הנמצאים. במלכות בבל:

על ידם. למסור בידם:

לככרים. כל כלי היה משקלו ככר אחד:

לאדרכונים אלף. כל אחד היה משקלו אלף דרכונים:

המודות כזהב. חשובות כזהב:

אתם קודש וכו׳. ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש:

נדבה לה׳. ולקודש יחשב:

שקדו ושמרו. מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל:

לפני שרי וכו׳. לתתם אל הלשכות אשר בבית ה׳:

משקל הכסף. ר״ל הכסף וכו׳ קבלו במשקל:

מנהר אהוא. מנהר הבא אל אהוא:

נשקל. מסרנו הכסף וכו׳ במשקל ביד מרמות וכו׳:

במספר. את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד:

ויכתב. למען יעמוד לזכרון:

הבאים וגו׳. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי:

על כל ישראל. בעבור כל ישראל:

הכל עולה. ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה:

דתי המלך. חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ״ש למעלה:

ונשאו. היו מנשאים ומרוממים את העם וכו׳: