מצודת דוד על עזרא ד

צרי יהודה. הם העובדי כוכבים אשר הושיב מלך אשור בערי ישראל:

נבנה עמכם. כוונתם היה להתחבר עמהם לדעת מצפוני לבבם למצוא עלילה מה להשבית את המלאכה:

ולו אנחנו זובחים. כמ״ש בהם את ה׳ היו יראים (מ״ב יז):

מימי אסר חדון. כי סנחרב שגלה את ישראל הומת ע״י בניו ומלך אסר חדון בנו תחתיו כמ״ש במלכים והוא הושיב במקומם מבבל ומכותה וכו׳:

לא לכם ולנו. לא לשנינו יחד אנחנו ואתם לבנות הבית כי מה לכם לבנות הבית לה׳ רק אנחנו בני ישראל יחד נבנה הבית לה׳:

כאשר צונו. ר״ל אותנו צוה המלך ולא אתכם:

מרפים. הביאו מורך בלבבם למען ירפו ידיהם מן הבנין:

ומבהלים. היו מפחידים אותם מלבנות:

וסוכרים. היו שוכרים יועצים בעבורם לייעץ את המלך אחר דעתם ולהפר עצת היהודים:

ועד מלכות דריוש. הוא דריוש הפרסי המולך אחר אחשורוש אביו:

כתבו שטנה. בדבר בנין הבית לבל יתן רשות לבנותו:

ארתחששתא. הוא כורש הפרסי ושם ארתחששתא הוא כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים ואבימלך לפלשתים:

כתב בשלם. כתב מכתבו בדברי שלום:

מתרדת טבאל. הוא היה הראש מן משלחי הכתב ושאר רעיו עמו היו באגודה אחת לשלוח אל ארתחששתא:

וכתב הנשתון. כתב המפורש היה כתוב בתואר כתב ארמית ומפורש בלשון ארמית:

בעל טעם. היודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה:

ספרא. היודע לאמן ידו בכתיבה:

כתבו. הם כתבו אגרת א׳ להלשין על ירושלים רחום היה המסדר ושמשי היה הכותב:

כנמא. ר״ל דברי האגרת היה כאשר נאמר למטה:

אדין. אז באותו המעמד והעצה היה רחום וכו׳ ושאר חבריהם:

דיניא וכו׳. הם שמות עובדי כוכבים ידועות אצלם אשר ישבו בערי שומרון והיו גם המה במעמד העצה היעוצה:

ושאר אומיא. ושאר העובדי כוכבים אשר הגלה אסנפר והוא סנחריב בלשון פרסי:

רבא ויקירא. כן נקרא סנחריב על כי היה מלך גדול ומכובד:

והותב. הושיב את העובדי כוכבים ההם בהערים של שומרון ר״ל הסמוכים לה ואף שנאמר למעלה שאסר חדון בנו הושיב אותם בערי שומרון מ״מ אמר שהושיב הוא על כי היה במצותו:

ושאר. גם שאר היושבים בעבר נהר פרת המפסיק בין בבל לא״י וגם כענת והוא שם מקום מטרפולין לכל אלה ור״ל כל אלה הסכימו בדבר האגרת:

דנה. זאת סדור טופס האגרת אשר שלחו אליו וחוזר ומפרש אל ארתחששתא המלך:

עבדך. ר״ל אנחנו הכותבים המה עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי כענת:

ידיע להוא. ידוע יהיה למלך אשר היהודים אשר עלו מעמך לבוא אלינו הנה באו לירושלי׳:

קריתא. העיר המורדת והרעה המה בונים והחומה רוצים לגמור ולכלות והיסודות יקשרו ויחברו זה לזה ר״ל מתקנים מקום המקולקל להיות כל היסוד בחבור אחד:

כען. עתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יגמרו וישלמו מנדה וגו׳ אזי מיני המסים ההם לא יתנו עוד כי יתחזקו בחיזוק העיר וימרדו במלך:

ואפתום. הכנסת המלכים יהיה ניזק ונפסד כי לא יתנו עוד מס למלכי פרס:

כען. עתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה:

וערות. כי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק:

על דנה. על זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלך:

די יבקר. אשר יחפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע אשר העיר הזאת היא עיר מורדת ומזקת למלכים ולמדינות:

ואשתדור. ומרידות וסרבנות עושים בה מן ימי עולם:

על דנה. בעבור זאת העיר הזאת נעשית חורבה:

מהודעין. מודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יוגמרו ויושלמו:

לקבל דנה. בעבור זאת לא יש לך חלק בעבר הנהר כי הכל ימרדו בך בעבור זאת או היהודים יתגברו וימשלו הם על כל אנשי עבר הנהר:

פתגמא. דבר שלח המלך:

על רחום וכו׳. אל רחום וכו׳ ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפל הנו״ן:

נשתונא. הדברים המפורשים אשר שלחתם אלי מפורש נקרא לפני:

ומני. וממני הושם גזרת אומר וחפשו בספר הזכרונות ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מן ימי עולם מתנשאת עצמה על מלכי העובדי כוכבים:

ומרד. ומרידה וסרבנות נעשה בה:

ומלכין. ומלכים חזקים היו על ירושלים ומשלו בכל עבר הנהר:

ומדה. הוא מנדה ר״ל מיני המסים ההם היו נותנים להם:

כען. עתה עשו גזרת אומר לבטל האנשים האלה מן הבנין:

וקריתא. והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יושם גזרת אומר ר״ל עד שאתן רשות לבנותה:

וזהירין. הוו זהירים מלעשות שגגה על זאת ר״ל על אל תשגו לעבור מצותי בשגגה:

למה ישגא. למה יתגדל ויתרבה מעשה השחתה להזיק את המלכים כי אם יתגברו הנה ישחיתו כל מלכי הארץ:

אדין. אז מן אשר טופס הדברים המפורשים של המלך נקראו לפני רחום וכו׳ וחבריהם:

אזלו. הלכו בחפזון לירושלים אל היהודים ובטלו אותם ממלאכתם בזרוע ובכח:

באדין. אז בטלה מלאכת בית אלהים אשר בירושלים:

והות. והיתה בטלה עד השנה השניה למלכות דריוש הפרסי: