מצפה אריה תנינא חלק ב רצז

דרבים לנפילה דיחיד כ"כ יש לנו לחלק בין שאלה דרבים לשאל' דיחיד ע"ש שהאריך בזה. וכבר תפסו עליו האחרונים ז"ל דלפ"ז קשה דמאי פריך הש"ס ביבמות ובב"מ בסוגיא הנ"ל מהך דמצא קשור בכיס וארנקי וטבעת הרי זה יחזיר ניחוש לשאל' והא שאני התם דהוי שאלה דיחיד דהא ע"כ השאיל לאיש אחד ששמו הוי כשמות שנכתב בהגט א"כ הוי שאלה דיחיד ולשיטת הח"צ בכה"ג לכ"ע ל"ח לשאלה. ולפע"ד נראה לישב דהנה הש"ס משני התם כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף [כן הוא הגרסא בב"מ ופי' רש"י ז"ל דמנחשי וביבמות הגירסא בגמ' בהדי' דמנחשי] ולכאור' יש להבין דבשלמא דמנחשי י"ל דכל אנשים מנחשי ואין דרכם להשאיל כיס וארנקי אבל בטבעת דהחשש הוא לזיוף בודאי יש כמה אנשים נאמנים ואין שוב חשש שיזייפו וא"כ הא יש לחוש שמא השאיל לאחד שהי' בטוח עליו שלא יזייף. ונרא' דס"ל להש"ס כשיטת הח"צ דלשאל' דיחיד לא חיישי' ומשו"ה כיון דאין דרך להשאיל טבעת לסתם בני אדם אלא לאנשים מיוחדים שיש להם נאמנות ביותר ולא חשידי אזיוף שוב הוי כמו שאלה דיחיד ול"ח כולי האי וכמו דל"ח לנפילה דיחיד כן ה"ה ל"ח נמי לשאל' דיחיד א"כ לפ"ז כל עיקר חידושו של הח"צ אינו אלא לפי שינוי' דהש"ס דבטבעת ל"ח לשאל' אבל הס"ד דפריך דאכתי לא ידע מזה הי' סבר דחיישי' גם לשאל' דיחיד שפיר פריך מהך דמצא קשור בכיס כו' אבל לפי מה דמשני הש"ס קיימינן בהך סברא דלשאל' דיחיד ל"ח וכדעת הח"צ: ובזה מיושב מה שהקשו רש"י ותוס' שם דמאי משני כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי הא בברייתא קתני או שנמצא בין כליו אלמא דבסתם כלים נמי ל"ח לשאל' ע"ש שדחקו לפרש דמיירי נמי באותן כלים שאין דרכו להשאילם. ורש"י ז"ל כתב דמיירי בכלים מתשמישי ביתו דאין דרך להשאילם אבל לפי הנ"ל אין צריך לזה אלא אחרי דמשני דבכלים דלא משאלי אינשי ל"ח לשאל' ומטעם דהוי שאלה דיחיד א"כ בברייתא דמיירי גבי גט דהחשש הוא שמא השאיל לאדם ששמו ושמה הוי כשם המגרש והמתגרשת גם בסתם כלים הוי רק שאלה דיחיד ול"ח והא דקאמר גבי כיס וארנקי וטבעת דלא משאלי אינשי קושטא דמילתא קאמר דבכלים אלו ל"ח לשאל' גם בעלמא היכי דלא הוי שאלה דיחיד כמו באבד'. אבל גבי גט גם בסתם כלים ל"ח לשאל' ודוק: והנה לפי מה שהעליתו דשאל דיחוד דמיא לכלים דל משאלי אינשי ודין אחד להם ממילא דבר זה אי חיישי' לשאל' דיחיד תליא בפלוגתא דרבוותא. דלשיטת הב"י בשם הריטב"א דלמ"ד סימנין דרבנן חיישי' לשאל' גם בכלים דלא משאלי אינשי א"כ ה"ה לדידי' לשאלה דיחיד נמי חיישי' וצ"ל דכלים דלא משאלי אינשי או שאלה דיחיד לא עדיף מסימן אמצעי דלא מהני מה"ת משום דחיישי' דלמא אתרמי סימנין כסימנין ה"ה חיישי' לשאלה גם בהכי אע"ג דהוי חששא רחוקה. אך מ"מ מסתברא לי די"ל כשהמה שניהם יחד דהיינו כלים דלא משאלי אינשי וגם שאלה דיחיד בכה"ג ל"ח לשאלה דכולי האי לא חיישי'. ובזה אתי שפיר הכל על נכון דהנה בש"ס דיבמות וב"מ יש לדקדק דקדוק עצום דמעיקרא גבי הא דפריך חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן איתא הלשון אוכף לא שיולי אינשי דמסקב לי' לחמרא וגבי מצא גט קשור כו' הלשון כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי. וזה חילוק גדול דלא שיולי אינשי קאי על השואל שאין דרך אנשים לשאול אוכף משום דמסקב לחמורו א"כ המניעה הוא גם מצד השואל אבל לשון לא משאלי אינשי קאי רק על המשאיל שאינו רוצה להשאיל. ובאמת הב"ח בהגהותיו על הש"ס הגיה גבי אוכף וכ' וצ"ל דלא משאלי אינשי אבל לפע"ד ליתא להגהה זו כי רש"י ז"ל ביבמות שם כ' בעל החמור לא הי' שואל אוכפו של זה לחמורו [וברש"י איתא הלשון לחבירו ולפי דעתי פשונו שהוא טעות הדפוס וצ"ל לחמורו כי כן נראה פשוט מלשונו ע"ש ועי' בספר ערוך לנר שנתקש' בהבנת דברי רש"י ולפע"ד ברור שהוא טעות הדפוס וצ"ל לחמורו] ובאמת הדבר צריך תלמוד דלמה נקט גבי אוכף לא שיולי אינשי דהיינו שהמניע' הוא מצד השואל שלא ירצה לשאול מחמת דמסקב לי' לחמרא הא כ"ש שהמשאיל אינו רוצה להשאיל מחמת דכשיתן האוכף על החמור של השואל אזי מחמת הרכיבה על חמור אחר יתקלקל האוכף מתכונתו שנעשה במכוון לפי מידת החמור שלו וכמ"ש הש"מ שגורס באמת לא משאלי אינשי ובודאי לא בחנם גרס רש"י ז"ל לא שיולי אינשי ומפרש דקאי על השואל. אבל לפי הנ"ל י"ל דלפמ"ש הב"י בשם הריטב"א ז"ל דמ"ד סימנים דרבנן כ"ש דחיישינן לשאלה ואדרבה דלדידי' גם בכיס וארנקי וטבעת דלא מושלי אינשי נמי חיישי' לשאלה ולפ"ז הא דפריך הש"ס חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאל' קאי בין אמאן דסבר סימנים דאורייתא ובין אמ"ד סימנים דרבנן ולמ"ד סימנים דאורייתא הי' סגי בהך סברא דהמשאיל אינו רוצה להשאיל לחודא דבכה"ג לדידי' תו ל"ח לשאלה דלא שכיח ודמי לסימן אמצעי דסמכי' ע"ז ול"ח דלמא אתרמי עוד כהני סימנין משום דלא שכיח. אבל למ"ד סימנין דרבנן אכתי לא הוי ניחא דבהך טעמא לחודא לא הוי סגי דלא עדיף מסימן אמצעי משום דחיישינן דלמא אתרמי. להכי קאמר הש"ס דלא שיולי אינשי דהיינו דמלבד המניע' מצד המשאיל איכא מניעה נמי מצד השואל וכנ"ל א"כ בכה"ג דניחוש שמא אירע שני אנשים יחד המשאיל והשואל שזה יהי' רוצה לשאול וזה יהי' רוצה להשאיל דזה חשוב עוד חשש רחוק ביותר שיזדמנו יחד שני אנשים היוצאים מדרך סתם בני אדם ושוב דמי לסימן מובהק דלא חיישי' שמא אתרמי לכ"ע גם מה"ת ומשו"ה פריך אח"כ מהך דמצא קשור בכיס וארנקי וטבעת ומשני דכיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי היינו דבכאן סגי אם המניעה רק מצד המשאיל לחודא שהרי הכא גבי גט בלא"ה הוי רק שאלה דיחיד ואך מ"מ למ"ד סימנין דרבנן לא מהני הך טעמא דשאל' דיחיד וכמ"ש אך עכ"פ בצירוף הך סברא דלא משאלי אינשי שניהם ביחד לכו"ע מהני ולהכי גבי מצאו קשור בכיס סגי בהך דלא משאלי אינשי משום דהוי שאלה דיחיד וגבי חמור בסימני אוכף בעינן דוקא הטעם דלא שיולי אינשי כיון דהוי שאלה דרבים למ"ד סימנין דרבנן ואם כה נימא עכצ"ל דהך דנמצא בין כליו מיירי בכלי תשמישי ביתו וכמ"ש רש"י ותוס' ודוק כי הדברים נכונים בעזהש"י: עוד הקשו על הח"צ מיבמות קט"ו גבי הנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתיב בי' חבי בר ננאי וננאי בר חבי כו' ואמרינן התם למאי ניחוש לה אי לנפילה לא חיישינן לנפילה אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' וכתבו התוס' דמשו"ה ל"ח לנפילה משום דהוי נפילה דיחיד ע"ש וא"כ לפי שיטת הח"צ דשאל' דיחיד דמי לנפילה והאיך קאמר הגמרא אי לפקדון הא הוי נמי פקדון דיחיד ול"ח למה לי' למימר הך כיון דשמו כשמי' לא מפקיד גבי' והנה שמעתי ממו"ח שנתקשה בהך דקאמר הש"ס דלא ומפקיד גבי' משום דשמי' כשמי' דמאי ריעותא הוא זה אטו אינם מפקידים אצל אנשים מעות מזומנים או חפצים מחמת שהמה בטוחים ונאמנים שיחזירם להבעלים ואיזו חשש יש בהשטר הלזה יותר ממעות מזומן. וזהו באמת תמי' עצומה ועפ"י זה מיישב שיטת הח"צ עיין בדבריו הנחמדים. אבל לדעתי עוד יש להקשות לפמ"ש הש"מ בב"מ בהא דפריך חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ולמה לא פריך היכא מהדרינן כל אבידה בסימנים ניחוש לשאלה. והביא בשם גליון תוס' לתרץ דאין לחשדן שאם הי' רוצה הי' כופר