מצפה אריה תנינא חלק ב רצה

ממש שתהא אסורה לבעלה ואפשר שהי' רק דרך אברים וכמ"ש המהרא"י בעובדא דידי' וגם אולי היתה הודאתה שזינתה עם הנחשד וכבר כתבתי שלפע"ד בודאי אין להצטרף עדות הנחשד עם הודאתה דלפי דבריה רשע הוא וגם רגלים לדבר ליתא כלל ולא יצא עליה שם רע כלל ויותר מזה כי כאשר היתה האשה הנ"ל אצל הבד"ר בפה הכחישה שלא הודית כלל ע"כ לפע"ד לא אפשר מצד הדין לאוסרה על בעלה וכאשר כתב כ"ת בעצמו שסידור הגט הי' במהירות ואודות החשש אם הוא מותר להחזירה לפע"ד ג"כ ליכא בנ"ד אחרי שהבעל אמר בפירוש קודם הגט שאינו מאמין כלל א"כ בזה נסתלק חשש לעז וגם כבר כתב הנוב"ק חלק אה"ע סי' י"א דלפי המנהג שנהגו עכשיו שהבעל אומר שהוא מגרש בלי שום תנאי רק מרצונו הטוב ליכא חשש לעז והנראה לפע"ד כתבתי: סימן לג כבוד ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי החכם השלם במעלות ומדות ישרות כש"ת מו"ה אליעזר מישעל נ"י האבד"ק גאלאגא וכעת הרב הגאבד"ק טורקא: את מכתבו עם ח"ת קבלתי ובדבר שאלתו בכתובה שלא נכתב כדת משה וישראל אין הדבר צריך לפנים ואין אני רואה שום חשש בזה ובאמת לא ידעתי הבן נוסח הכתובה שלנו אשר נכתב וכך אמר חתן דנן כו' הוי לי לאנתו כו' ואנא אפלח ואיזון כו' ובאמת לא אומר כלל הך נוסחא כי אנתתי הוא נשואה ואיהו לא אמר רק הרי את מקודשת לי וגם לא אמר כלל הלשון הנאמר בכתובה ואנא אפלח ואיזון ומה שקבלו מאתו בקגא"ס על הכתובה אם נימא דחשיב כאלו אמר כל הדברים הללו הא עכ"פ לא אמר לנוכח הכלה ומלשון הכתובה משמע שאמר לה כל הלשון בעצמו לנוכח וא"כ מחזי כשקרא אך נראה דלשון אמר נופל על דבר אשר מוכח מתוך דבריו האחרים כמו שמצינו בש"ס זאת אומרת או הדא אמרה אעפ"י שאינו אומר בהדי' רק שהיא מוכח כך וחשוב כאלו אמר בהדי' וכן איתא כ"פ בש"ס שמתרץ הגמ' הלשון באומר היינו נעשה כאומר וחשוב אמירה אעפ"י שלא אמר בהדי' וה"נ כיון שקיבל בקגא"ס ונכנס לחופה חשוב כאלו אמר הוי לי לאנתו ואולי מטעם זה נהגו לקרות הכתובה תחת החופה וחשוב כאילו אמר בעצמו דשומע כעונה ואע"ג דהתוס' גיטין ע"א ד"ה והא כתבו וז"ל אע"ג דממעט חרש וחרשת מחליצה לפי שאינו באומר ואמרה אמירה ודאי לא הוה אלא בפה עכ"ל יש לומר דלשון תורה לחוד ועי' מה שכתבתי בדברי תוס' הנ"ל בהגהותי לספר ברכת רצה סי' ט"ז: אח"כ חפשתי אחר הספר נחלת שבעה וראיתי שם שחקר בפשט הלשון של כדת משה וישראל מה שאומר בשעת הקידושין וחידוש בעיני שלא זכר כלל ממ"ש התוס' בכתובות ג' ד"ה אדעתא דרבנן מקדש שכתבו וז"ל לכן אומרים לבסוף הקידושין כדת משה וישראל עיי"ש והנה עלה על לבי לחקור אם בכה"ג היכא שאנו צריכים לבא להך סברא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אם חייב לשלם הכתובה כיון דבעילתו הוי בלא"ה בעילת וזה לא מצינו בשום מקום ועוד הא אמרינן בש"ס כתובות ל"ט ע"ב טעמא מאי תקנו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואם נימא דבגונא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אין לה כתובה הי' בידו לעשות תחבולה שישלח לה גט ע"י שליח ויבטלנו שלא בפניו ויפטור מכתובתה אלא פשוט דחייב לשלם הכתובה ויש קצת סיוע ומרש"י שבת קמ"ה שכתב שם דבעד מפ"ע אקילו בה רבנן משום עגונא וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' עיי"ש ומבואר בהדי' בש"ס ופוסקים דאשה שאמרה מת בעלה נוטלת כתובתה והן אמת שבדברי רש"י ז"ל לכאורה תמוהין וכבר תמהו המפורשים מפרק האשה רבה דאם בא בעלה תצא מזה ומזה עיין בדבריהם אמנם אנכי ישבתי דבריהם ואין כאן מקום לאריכות ועיין ברשב"א פרק השולח שמבאר הענין של אפקעינהו ועי' פ"י בכתובות דף ג' שמפרש ג"כ כהרשב"א ואשתמיטתי' שכבר קדמוהו הרשב"א בחידושיו לגיטין אבל עכ"פ פשיטא דלענין כתובה לא מהני הך סברא דאפקעינהו למיפטרי': ונ"ל הטעם דחז"ל הפקיעו רק קדושין דאורייתא אבל מ"מ אמרו למהוי קדושין מדרבנן ומשו"ה יש חיוב כתובה דגם בנשואין של קטנה דהוה דרבנן ג"כ תקנו כתובה תדע דעכצ"ל הכי לפמ"ש הר"נ ז"ל סוף נדרים גבי אומרת טמאה אני לך דלמשנה אחרונ' אינה נאמנת דאנן אמרינן אפקעינהו רבנן לקדושי' מיני' ע"ש לכאור' קשה אמאי לא תהא מותרת לעלמא בלא גט אלא מוכח דמ"מ אסורה לעלמא מדרבנן ולפ"ז נראה לפע"ד לפרש מ"ש התוס' כתובות ד"ה אדעתא דרבנן מקדש לכן אומרים בשעת קדושין כדת משה וישראל לכאור' הוא דבר והפוכו שכדת משה הוא ענין קיום הקדושין וישראל הוא להפקיע הקדושין: אבל לפי האמור הכי פירושו כדת משה קדושי תורה ואם יפקיעו חז"ל קדושי תורה יהי' חלין קדושין מדרבנן והוה כאילו אמר כדת משה וכדת ישראל וכעין זה מצינו לקמן בכתובות דף ע"ב ע"א במתניתין העוברת על דת משה ויהודית ומפרש מתניתין דת משה איסורי דאורייתא דת יהודית מה שאסרו חז"ל וכן הכא כדת משה קדושי תורה דת ישראל קדושי דרבנן ובגוף הדבר יפה כתב כ"ת שאין בזה בית מיחוש לפסול הכתובה אחרי שתיבות הללו אינן נוגעים לכתוב' דקאי על אדלעיל הוי לי לאנתו וז"פ. ואל תשיבני מהא דאמרינן התם שווי' רבנן לבעילתו בעילת זנות הא היא מקודשת מדרבנן די"ל דלשון זה איתא בב"ב דף מ"ח ע"ב והתם אינה מקודשת כלל אפילו מדרבנן משו"ה נקט הש"ס הך לישנא נמי הכא כיון דמדאורייתא הוה בעילת זנות ורק אגב גררא נקטי' ובגוף השאלה יפה כתב כ"ת שאין בזה בית מיחוש לפסול הכתוב' אחרי שתיבות הללו אינן נוגעים לעניני הכתוב' כיון דקאי אהא דנאמר הוי לי לאנתו ז"פ. תשובה זו כבר נדפסה בספר ברכת רצה סי' פ"ו בהגהות מלחמות אריה ונדפס גם כאן כדי ליתן לה מקום בתוך חלק אה"ע בספר זה): סימן לד לכבוד הרב המאה"ג החוב"ק מו"ה אלעזר רוזין מ"ץ דק"ק ראזוודאב: הנה בדבר השאל' באיש אחד מק' אולינאב הסמוך לק' רישא ושמו ר' אברהם בערנשטיין הלך לדרכו למדינת רוסלאנד ובא לעיר קטנה סמוך לק' טריסק וכאשר שמעו אנשי העיר שהוא מק' אולינאב ספרו לו אשר אתמול מת שם איש אחד מק' אולינאב ממדינת קיר"ה [כי מדינת עסטרייך נקרא בוואלין בשם קיר"ה] וגם הובל לקברות שמה. ודרש שיגידו לו שם הנפטר והגידו לו אשר שם הנכתב בהפאס הנמצא אצל הנפטר הוא שמואל דוד נאדעל ותיכף נזכר את האיש הנפטר כי הי' מכיר אותו בטוב ושם אביו הוא מעשל נאדעל. גם אמרו לו שהנפטר הי' חיגר יד ורגל כ"ז העיד ר' אברהם הנ"ל בתורת עדות לפני הב"ד דק' זאקליקוב כאשר אני רואה מתוך הגב"ע של הב"ד הנ"ל אשר שלח כ"ת אלי והנה כ"ת במכתבו אלי הוסיף לכתוב