מצפה אריה תנינא חלק ב רלח

ומה לה באיסור א"א ואף שא"א חמור מסוטה שזה בכרת וזה בלאו מ"מ האשה אינה יודעת לחלק בכך וגם בש"ס גופא יבמות קי"ט ע"א אמרי' מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת ומשו"ה צריך לחלק בין ידע בה בעל ובין לא ידע בה בעל דבידע בה בעל לא מעיזה ואין לחוש דלמא נטמאה ואומרת גרשתני ומשו"ה כתב הרא"ש ז"ל שני הטעמים: ועוד נראה לפענ"ד בפשיטות דדברי הרא"ש ז"ל מוכרחים דאל"כ יקשה דגם באומרת טמאה אני לך משכחת אופן שתהא נאמנת גם למשנה אחרונה כגון שאומרת שגם בעלה ראה שנאנסה וידע מזה דהא מתניתין מיירי באשת כהן ובאונס כמו דמוקי לה הש"ס התם בהדי' א"כ באונס ודאי משכחת לה שנאנסה בפני בעלה ובכה"ג שאומרת דידע בעלה תהא נאמנת מטעם חזקה דרב המנונא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דדמי לגרשתני ובאמת לא מצינו דבר זה ועוד דאם הי' הדבר כן למה לא אמר רב המנונא להאי חזקה דאין אשה מעיזה פני' וכו' לענין טמאה אני לך וכנ"ל אלא מוכח דגם באומרת טמאה אני לך ואתה יודע מזה ג"כ אינה נאמנת וצריך להבין הטעם מזה ע"כ חידש הרא"ש ז"ל דבאומרת טמאה אני לך היא מבקשת שיגרשנה בעלה בגט ומשו"ה אינה נאמנת אפילו היכי דידע מזה אבל בגרשתני איכא עוד סברא לומר שאין אשה מפקעת עצמה מיד בעלה לישב כל ימיה באיסור ואע"ג דמתוך הסוגיא דפריך התם מהשמים ביני לבינך לרב המנונא משמע דלא נחית הש"ס לזה היינו משום דבמשנה אינו מבואר האיך הדין בכה"ג שאומרת טמאה אני לך ואתה יודע מזה אבל קושטא דמלתא הכי הוא דגם בכה"ג אינה נאמנת ומטעם שמחלק הרא"ש ז"ל ודו"ק: אך כל זה אין נ"מ בנידון דידן כיון דהישועות יעקב מביא דהסכמת האחרונים דבזמה"ז אינו נאמן לומר שראה שזינתה: ומ"ש כת"ה דהיא חשובה מורדת כיון שהוא אינו יכול לדור במדינת פרייסין מטעם הממשלה היא מחויבת לבוא לדור עמו פה במדינה הנה אפילו אילו יהיבנא לי' דחשובה מורדת לא הייתי מצטרף להתיר בלא מאה רבנים ואעפ"י שבספר נחלת יעקב איתא תשובת הגאון מליסא ז"ל שהתיר במורדת לישא אשה אחרת בלא התרת ק' רבנים אנא אמינא במטו מניה דלישרי לן מרן ובדבר זה הפריז על המדה וכבר כתבתי בתשובה אחת דמצדה תברא דמנ"ל דרגמ"ה חשש לתקנת אשתו הראשונה לבד דנדון מחמת זה דהיכי דהיא מורדת ואינה רוצה לציית דינא קנסינן לה ושרינן להבעל לישא אחרת הא יש לומר דהיה חושש ג"כ לתקנת אשתו השני' דלמא אח"כ יעשה שלום עם אשתו הראשונ' ויהי' לו שתי נשים ויגרע זכות של אשתו השניה ובשלמא היכא דאשתו הראשונ' נאסרה עליו אין לחוש לזה אבל במורדת יש לחוש שיעשו שלום בניהם ותהי' היא צרתה של האשה השני' אשר לקח לכן אין להתיר בלי השכמת מאה רבנים. אך כל זה במורדת ממש אבל בנ"ד אין לחושבה כלל למורדת דהא מבואר בב"ש סימן ע"ה דאין לכוף את האשה היכי שהנישואין היו במדינתה ובפרט שכאן הית' בשעת הנישואין דירתו קבועה במדינת פרייסין ואעפ"י שעכשיו הוא אונס ואינו יכול לדור שם מ"מ אין לחייבה שתלך למקום דירתו דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן ובכה"ג כבר הורה זקן הנו"ב מהדו"ק סי' ע"ד דאעפ"י שהוא אנוס אין לכופה וכנ"ל ומעתה לא חשובה מורדת כלל ואעפ"י שיש להתיר לו לישא אשה אחרת דעכ"פ איכא טעם נכון להתיר כדי שלא לעגן אותו ואף אם היא אינה בכלל מורדת מ"מ יש לו לגרשה ויתן כתובתה ואם אינה רוצה לקבל גט מרצונה יש להתירו ע"י מאה רבנים והשלשת כתובתה כמו שמבואר באחרונים אבל בלא מאה רבנים והשלשת כתובתה אין באפשרי כלל להסכים לזה: ולמען ידע כת"ה כי עברתי על כל דבריו ראיתי לעורר מה שכתב כת"ה כיון דמשמשתו נדה איכא חשש זנות כיון שהיא עושה זאת משום הנאת תשמיש ליתא לפענ"ד דהא מבואר דמשמשתו נדה הוא דת משה ומבואר ברא"ש שם דרק דת יהודית הוא משום חשש זנות אבל לא דת משה וגם בלא"ה קשה להאמין שהבעל לא ידע כל אותו זמן שלא הלכה לבית הטביל' ואם ידע מזה אין לה דין עוברת על דת כמבואר בשו"ע ובפוסקים: והנה ראיתי שאוח"ז בעל ישועות יעקב ז"ל נדחק מאוד ליישב דברי הרמ"א דלמה לא הגיה בסי' ס"ח דבזמן הזה אינו נאמן לומר פתח פתוח מצאתי כיון דמשועבד לה וכמו שכתב הרמ"א בסי' קע"ח וסיים ע"ז בזה"ל ומי שימצא מקום לתרץ דברי הרמ"א באופן אחר חכם גדול יתקרי ושכר הרבה יטול מן השמים עיי"ש והנה אף כי ידעתי מך ערכי ואיני ראוי להקרא חכם גדול תיתי לי שאני חתנו וזכיתי ליישב דבר זה בפשיטות דגבי פתח פתוח שאני דכיון שזינתה קודם נשואין א"כ בשעת החופה לא היתה ראוי' לביאה והוי חופה בטעות ולא חשוב חופה כלל ואין כאן שיעבוד דהשיעבוד הוא נעשה רק ע"י חופה וכיון דהחופה בטלה אינו משועבד לה ומשום הכי שפיר ניחא דהתם גבי פתח פתוח אם כן לפי דבריו לא התחיל השיעבוד מעולם כלל ואין כאן חזקת חיוב ואף על גב דבשעת נשואין לא הוה ידעינן מזה מ"מ בשעה שאחר כך שמצא פתח פתוח נתברר למפרע דלא הי' התחלה להשעבוד דוגמא לזה כתבי התוס' בכתובות דף כ"ב ע"א ד"ה תרי ותרי וז"ל דליכא למימר אוקי גברא אחזקתי' דאם הוא עבד לא הי' לו חזקת כשרות מעולם וא"כ הוה גילוי מילתא בעלמא הגע עצמך במי שלוה מחבירו מעות בעדים ואמר לו אל תפרעני אלא בעדים ואח"כ טוען הלוה שהמעות המה מטבעות מזויפים ורוצ' להחזירם למלוה והמלוה אינו רוצה לקבלם ואומר שאינו יודע אם המה שלו מי נימא שהלוה חייב לשלם למלוה כיון שכבר נתחייב בפני עדים שוב אינו מהימן למיפטר נפשי' בטענה זו ובודאי לא מסתבר למימר הכי כיון דלפי טענת הלוה לא מתחייב מעולם וחשיב כאומר לא הלויתני וכיון דעדים אינם יודעים להעיד על המטבעות שלא היו מזויפים לא חשיבי בדבר זה עדים כלל ועי' בט"ז חו"מ סוף סימן ע"ה א"כ הכא נמי בטענת פתח פתוח ואפילו לדעת החולקים שם על הט"ז וסביר' להו כיון שבשעת קבלת המעות הי' בחזקת חיוב הוה לי' כאומר איני יודע אם פרעתיך גם כן יש לומר דהכא גרע טפי דעיקר קנין של החופ' היא הביאה אם כן כיון דבשעת הבעילה הי' עתיד להתברר שזינתה איך אפשר לומר שהוא משועבד לה ומשום הכי לא שייך כאן לומר הך דינא מה שכתב הרמ"א בסי' קע"ח דבזמן הזה שהוא משועבד לה מחמת חרם דרגמ"ה אינו נאמן דהכא שאני דלפי דבריו לא נתחייב מעולם ודו"ק: סימן ב הנה ראיתי להרב המגיה של המ"ל בפרק ד' מהלכות אישות הי"ט שמביא בשם המ"ל להסתפק שאם ש"פ רק בשביל המצוה וקידש בו את האשה אם היא מקודשת. וכבר יצאו אחריו חבל גדולי ישראל בנו"ב מהד"ת חלק אה"ע סי' ס"ז בשם חכם אחד ובסי' ק"כ בשם ספר יד המלך ובספר מנחת חינוך מצוה תצ"ו כולם מתנבאים בסגנון אחד לפשוט הספק של הרב המגיה ממ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ"ד מהלכות ממרים שאם נחלק הזקן ממרא בלולב או בציצית או בשופר שזה אומר כשר וזה אומר פסול אינו נעשה זקן ממרא הואיל וליכא בו דבר שזדונו כרת. ומעתה אי נימא דמקודשת בדבר שיש בו ש"פ רק משום המצוה