מצפה אריה תנינא חלק א רלד

הובא כ"ז בשינויים דהני תיבות וניחוש לדברי יהודה חברינו ליתא כלל ובתשובת ר' יוסי ג"כ יש שינוי דבש"ס איתא בפני ר' יהודה וכן ועכשיו כו' דברי ר' יהודה בפני ובתוס' הזכיר ר' יוסי יהודה בלא רבי) מזה נראה דאף דרשב"ג סבר ג"כ להלכה כר' יוסי דאין מפסיקין מ"מ רצה להפסיק בפני ר' יהודה בשביל כבודו דמסתמא ר' יהודה בעצמו הפסיק ועי' בתוס' ד"ה שהיו מסובין שכ' והתחילו בהיתר שהרי ר' יהודה היה שם ע"ש וע"כ רצה רשב"ג לכבד את ר' יהודה ולהכי קרא לר' יוסי ברבי דחלק לו כבוד כדי לפייסו ולהודיע לו שהוא גדול בעיניו הרבה ור' יוסי חשב דבר זה כאלו פוגע בכבודו כמו שכ' רש"י ז"ל ד"ה הגם לכבוש כלומר בפני אתה מביישני ולהכי כתבו בתוס' לפרש הא דאמר רשב"ג א"כ לא נפסיק דהכי פירוש' א"כ כיון שמחית לא נפסיק שמא יראו התלמידים ע"ש מדברי התוס' שמענו דאי לא הי' ר' יוסי מקפיד בדבר הי' הכל יודעים שמה שהפסיקו הוא בשביל כבודו של ר' יהודה ולא היו התלמידים קובעים הלכה לדורות אבל השתא שהקפיד ר' יוסי אם הי' רשב"ג מפסיק היו סוברים התלמידים דרשב"ג ס"ל כר' יהודה והיו קובעים הלכה כר' יהודה וע"כ אמר רשב"ג א"כ לא נפסיק ודו"ק: והנה לכאור' קשה מה זה ועל מה זה כעס ר' יוסי ולמחות על מה שאמר רשב"ג רצונך נפסיק וחשב ר' יוסי לבושה לו מה שמחבב דברי ר' יהודה בפניו וביותר כי הוא בעצמו אמר לרשב"ג בכל יום ויום אתה מחבב דברי בפני ר' יהודה ומסתמא לא הקפיד ר' יהודה על זה כי אלו הקפיד לא הי' רשב"ג עושה כן בכל יום ויום ולמה הקפיד הוא על שהוא מחבב דברי ר' יהודה בפניו וגם הלא בפ' ב' דאבות ר' אליעזר אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך ובסנהדרין פרק ז"ב דף כ"ד ע"א איתא בא וראה כמה מחבבין זה את זה כי הא דיתיב רבי וקאמר אסור להטמין את הצונן אמר לפניו ר' ישמעאל אבא התיר להטמין את הצונן א"ל כבר הורה זקן אמר ר"פ בא וראה כמה מחבבין זה את זה דאלו הי' ר' יוסי קיים הי' כפוף ויושב לפני רבי ע"ש הרי בהדי' דר' יוסי הי' עניו ואלו הי' קיים בימי רבי הי' זקן גדול ומ"מ הי' כפוף ויושב לפני רבי ועי' בתו' נדה דף י"ד ע"ב ד"ה האיך ובודאי לא יתכן שהקפיד ר' יוסי מה שרשב"ג מחבב דברי ר' יהודה ואפלו ברב ותלמידו היכא דפליגי כמו רב ורב אסי מצינו בכמה מקומות כמו במגילה ה' הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי וכן בקדושין דף מ"ה ע"ב וסנהדרין דף כ"ט ע"ב ע"ש: ונראה לפע"ד די"ל דהי' בזה ענין אחר עפ"י מה דאיתא בשבת דף קי"ח ע"ב דאמר ר' יוסי יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת הרי נראה שהוא לא הי' אוכל ג' סעודות וצריך להבין למה לא אכל וי"ל משום שהי' חול' מעיים ודבר זה מוכח מהא דאיתא בשבת דף כ"ה ע"ב דאמר ר' יוסי איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו משום שהי' חולה מעיים והי' נצרך בכל פעם לבהכ"ס וכן כתב בהגהות הרצ"ח ז"ל והביא סמך על זה ממה שאמר שם בשבת יהא חלקי ממתי בחולי מעיים ע"ש ע"כ קשה הי' לו לאכול בלילה ולא הי' אפשר לקיים מצות אכילת שלש סעודות ומשו"ה לא הי' צריך להפסיק מבעוד יום כדי שיאכל בליל שבת לתאבון. ומשו"ה שפיר הקפיד על רשב"ג שאמר לו להפסיק כי הי' בוש לומר הטעם שאינו יכול להפסיק ואיתא שם בשבת דאמר מעולם לא עברתי על דברי חבירי ובפעם הזה בא לידי מידה זו שיהי' בהכרח לעבור על דברי חבירו או להפסיק אשר גם דבר זה קשה הי' לו מאוד. אבל לא משום דכבודו של ר' יהודה הי' אצלו כל כך קל בעיניו ואדרבה בכל כנסי' תמיד הי' ר' יהודה ראש המדברים וחלקו לו חביריו כבוד הרבה ובכל הש"ס הקדים ר' יהודה לר' יוסי ולר"ש דוק ותשכח. ובמדרש רבה שיר השירים ב' איתא בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן ר' יהודה ור' מאיר ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב אצל זקני הגליל כו' נתכנסו ועשו כל צרכיהן כיון שהגיעו זמנם אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחין אותו ריקם חלקו כבוד לרבי יהודה שהי' בן עיר ולא שהי' גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו ע"ש: כל זה העליתי בעזר הצור החונן לאדם דעת וד' ירים קרן התורה וחכמי הדור יזהירו כזוהר הרקיע ויהיו לנס ולתפארת לעם ישורון וישיגו ארחות חיים ושלום יהי' לרבנן ולתלמידיהון: