מצפה אריה תנינא חלק א יא

או"ח סימן א הנה בספר שאגת אריה הלכות ק"ש סי' ד' העיר על מ"ש תלמידי ר"י ריש ברכות דמשו"ה גזרו חז"ל דזמן ק"ש עד חצות שלא יאמר אדם יש לי עוד פנאי וע"י כך יתרשל מלקרות ק"ש ויעבור זמן הקריאה וע"ז העיר הוא ז"ל דלא דמי כלל לשאר דברים שהעמידו חז"ל דבריהם לבטל דברי תורה כמו גבי ערל הזאה ואיזמל דהתם החשש הוא שלא יבא לידי איסור אחר יותר חמור דהיינו חילול שבת וכדומה אבל הכא דעיקר החשש שיבוא לידי ביטול קריאת ק"ש ואיך יתכן שנגזר לבטל תיכף קריאת ק"ש מפני חשש שמא יבוטל פעם אחר ע"ש. ועיין בישי"ע או"ח סי' רמ"ב שכתב ג"כ סברת השאג"א לענין נכרים שמוכרים דגים ומייקרים השער ולפענ"ד יש לעורר מהירושלומי שהביאו התוס' בגיטין דף מ"א ע"ב מפני מה אין נושאין נשים במועד שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר משום ביטול פריה ורביה ולסברת השאג"א והישי"ע יקשה איך מבטלין מצות פו"ר השתא בשביל חשש פו"ר אלא מוכח דגם בכה"ג יש לגזור משום סייג וגדר. ויש לומר בזה שני טעמים או כיון שעכשיו שהוא מבטל המצוה מחמת תקנת חכמים חשוב כונו אנוס עפ"י חכמים כמו שכתבו כעין זה בתוס' שבת דף ד' ע"א ד"ה קודם וכן כתב הכ"מ בהלכות חונן ומצה פ' ג' הלכה ח' דכיון דחז"ל צוהו שלא לבערו ביו"ט חשיב אנוס ואינו עובר בב"י וב"י ע"ש. או מטעם דאמרינן בעלמא מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה: ולפענ"ד נראה די"ל דמה דאמרינן מוטב שיחלל שבת אחת כו' דלא אמרו חז"ל מאיזה דרשה רק מצד הסברא זהו ג"כ כיון שהוא עושה ע"מ לקיים לא חשיב ביטול אלא קיום כמו קורע ע"מ לתפור בשבת דחייב משום תופר וכן מוחק "מ לכתוב והכא נמי דכוותיה דהביטול הוא קיום. ונ"ל דעפ"ז יש לישב מה שהביא הי"כ ז"ל בסוף נדרים דף צ' ע"ב בשם יש מי שתירץ דאע"ג דמדינא אסורה שרי לה רבנן ומבטלי מילתא דאורייתא משום מגדר מילתא בקום ועשה דגדר גדול גדרו בה שלא תתן עיניה באחר להפקיע עצמה מיד בעלה כו' והקשו ע"ז שאין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת אלא בשב ואל תעשה אי נמי בקום ועשה ולהוראת שעה בלבד אבל לדורות לא ע"ש ולפי הנ"ל י"ב דשאני הכא דמה שאסרה התורה סוטה לבעלה ע"י קינוי וסתירה לבד ועשתה ספק כודאי מה שלא מצינו בכל התורה כולה כלל זהו משום שעיניה נתנה באחר וחזינן שרצון התורה שלא תתן עיניה באחר א"כ כיון שראו חז"ל משנה אחרונה שאדרבה ראוי לתקן מהאי טעמא גופא שלא תתן עיניה באחר להתירה לבעלה לא מיקרי עקירת דבר מן התורה אלא קיום וכנ"ל מוטב שיחלל שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה דהוה נמי מכח סברא וסברא דאורייתא היא כונו שמוכח מהש"ס דכתובות דף כ"ב ע"א דפריך למה לי קרא סברא הוא דוגמא זה כתבו הפוסקים דמותר למחוק את השם הקודש ע"מ לתקן דאין זה השחתה אדרבה תיקון הוא זה עיין בפוסקים וביו"ד סימן רע"ו ועתה נבוא נא לדברי ונוח"ז בעל ישי"ע שהביא דברי המג"א הנ"ל בשם צ"צ דאם הנכרים מייקרין השער של דגים נכון לתקן שלא יקנו דגים וראי' ממשנה ספ"א דכריתות דאיתא התם האשה שיש עליה חמש לידות מביאה קרבן אחד ומותרת לאכול בקדשים והשאר עליה חובה מעשה ועמדו קינין בירושלים בדינר זהב אמר רשב"ג הממון הזה לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרי כסף נכנס לב"ד ולומד האשה שיש עליה חמשה לידות כו' מביאה קרבן אחד ואין השאר עליה חובה ע"ש וע"ז כתב הישי"ע דלא דמיא להתם שהי' חושש רשב"ג שלא יביאו אפילו אחד ויאכלו קדשים כשהן מחוסרי כפרה אבל כאן עיקר החשש שמייקרין השער ולא יאכלו דגים וע"כ נאסר שלא לקנות דגים הרי שניהם מטעם אחד קא אתינן עלה ע"ש ובסברא זו כבר קדמוהו השא"ג ודבריו צודקים לפי מה שפירש רש"י במתניתין שחשש רשב"ג שלא יביאו אפילו אחד ולפענ"ד יש לומר שסמך רשב"ג על מה דמצינו בזבחים דף ו' ע"ב אמור מעתה ראוין היו ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת ובכל שעה אלא שחיסך הכתוב וכתב רש"י שחיסך מעונותיהם ולא דקדק אחריהם לפי שחס על ממונם כו' ע"ש: והנה לפענ"ד קשה מה הי' להצ"ל להביא ממרחק לחמו יותר הי' לו להביא משנה ראשונה של מס' ברכות מה שאמרו שאין לקרות ק"ש אחר חצות ומה דשקיל וטרי רבינו יונה ותלמידיו בדבר זה אם יש לבטל השתא בשביל שלא ירגלו לבטל אח"כ וגם אם חשש רשב"ג שמא יאכלו קדשים בטומאת הגוף עדיין ליכא דמיון לחשש ביטול אכילת דגים בשבת דמאי כולי האי אם לא יאכלו דגים מחמת היוקר וכי מצינו שמצוה לאכול דגים בשבת ורק משום חשיבות אכילת דגים הורגלו לאכול דגים בשבת משום כבוד שבת אבל אין לנו לדאוג על העתיד כל כך. ע"כ נ"ל לבאר דבר זה באופן אחר שיש לב"ד להשגיח לחוס על ממונם של ישראל. ואחרי כי ישראל מחבבים את כבוד השבת ומשלמים הרבה ממון בעד הדגים והנכרים מייקרין את השער יש לב"ד לתקן שלא לקנות דגים כדי שיזילו השער שלא למסור ממון ישראל בחנם. וע"ז יש להביא ראי' ממשנה דכריתות הנ"ל אלא לשיטת ר"ת שהביא התוס' בב"ב דף קס"ו דרשב"ג דריש בב"ד דאשה שיש עליה חמשה לידות מביאה קרבן אחד ומותרת לאכול בקדשים והשאר עליה חובה ונ"ל שהנשים טעו בזה וסברו שאסורות לאכול בקדשים עד שיביאו את כולם וע"כ הי' נותנים דינרי זהב כדי להטהר לאכול בקדשים והחמירו על עצמם יותר מדאי. עיין תוס' שם ד"ה נכנס לב"ד ומזה ראי' שגם אם הנכרים מייקרים את השער וישראלים מחבבים את השבת ומחמירים על עצמם יותר מדאי ראוי לתקן בשביל הצלת ממון ישראל שלא יקנו דגים כונו שהודיע רשב"ג שאין להחמיר להביא כל הקרבנות ויכולים להשהות המצוה עד שיזילו המקח: סימן ב הנה ראיתי בביאור הגר"א באו"ח הל' ציצית סי' ח' סעיף ו' שהרבה להביא ראיה דמותר לילך בגילוי הראש מקידושין ח' ומברכות ס' ע"ב עיי"ש ולפענ"ד יש לדחות עפ"י מ"ש רש"י ז"ל בקידושין דף ל' ע"א גבי הא דאמרינן ר"ח אשכחי' לר"י בן לוי דשדי דיסנא ארישא וז"ל סדין שאינו ראוי לעטיפת הראש אלא כיסוי בעלמא שם על ראשו שלא לילך בגילוי הראש ולא הספיק להתעטף בסודרא עיי"ש אלמא דסודרא הי' מלבוש חשוב וזה הי' לת"ח אבל שאר העם היו נושאים דיסנא על ראשיהם ומעתה אין ראי' מקידושין. וגם בברכות שפיר ניחא שהי' מברך על הסודר עוטר ישראל בתפארה דמלבושים חשובים המה תפארת כדכתיב ועשית מצנפת כו' לכבוד ולתפארת וכן אין ראי' מהא דקדושין כ"ט דחזיא לר"ה דלא הוי לי' סודרא ודו"ק. ועיין מג"א סי' רפ"ב ס"ק ח' שכתב שמוכח מתוס' יומא דף כ"ה ד"ה והא בעינן דלעמוד ולישב שרי בגילוי הראש ולפי הנ"ל יש לומר דהתם שדי דיסנא ארישא ועי' פסחים דף קי"א ע"ב סודרא דמר כצורבא דרבנן ורש"י גורס דומה כי צורבא דרבנן מוכח דצורבא מרבנן הי' נושאין סודרין מיוחדים ובשבת דף ק"כ ע"א במתניתין קא חשיב י"ח בגדים ובתוכם מעפורת וכובע שבראשו וסודר שבצוארו וכתב רש"י לפרש מעפורת לעטף ראשו הרי הי' נושאין על הראש שני בגדים מעפורת וכובע אבל סודר הי' נושאין בזמנם על הצואר ובערוך הביא בשם המדרש ויקרא רבה על