משובב נתיבות נח

ליומא כדאמרי' בב"מ רק משום שקנה באחריות ואפי' קנה בסתם אמרי' דדעתו על אחריות כדאמרי' בב"ר שם וידוע דאפי' כתב אחריות אין האחריות מתחיל רק מיום שני ולא מאותו יום שקנה השדה ואפי' מהלוקח שקנ' אחריו באותו יום כיון שאינו מוכח מתוך השטר רק מיום שני כיון שהוא במקום שאין כותבין שעות מש"ה אין הלוקח שנטרף ממנו השדה יכול לטרוף מהלוקח שקנה אחריו משא"כ בשני ערבין לא שייך סברא זו. עכ"ל

והמעיין בדברי קצה"ח סי' ע"ז ס"ק ז'. שם יראה שדברי המחבר אינם כלל מענין האמור שם. ואינו משיב כענין כי שם כתוב בקצה"ח דהעיקר כהמבי"ט דהיכא שהי' יכול להפרע מא' מהם הכל מתחלה כי הכא. כשנפרע מא' מהם אין השני צריך לשלם לו כלום. שלא פרע בעדו שים דבר ע"ש. ומה שהשיגו הש"ך מדכתב בטור סי' זה דגובה אח"כ מחבירו אע"ג דס"ל לטור כדעת הרמב"ם דגובה מאיזה שירצה ע"ז כתוב שם דודאי בשני' שלוו אע"ג דהי' יכול לגבות מכל א' מהם הכל מ"מ הרי הוא כלוה בכולו ומלוה במחציתו השני. וגם כיון דנעשו ערבים קבלני' זה לזה לדעת הרא"ש וטור דס"ל כדעת הרמב"ם א"כ ודאי צריך לפרוע מה שפרע בעדו ע"י ערבות וכן בשני ערבי' דגובה מאיזה מהן שירצה היינו משום דה"ל ערבים קבלנים זה לזה וכמו בשנים שלוו לשטת הטור דהא כתב הטור להוכיח מדברי הרמב"ם דכתב גבי שנים שערבו דגובה מאיזה מהן שירצה דס"ל נמי גבי שנים שלוו דגובה מאיזה מהן שירצה אלמ' חד טעמא הוא לשטת הטור ובזה ודאי אם פרע חוזר וגובה וחבירו חלקו אבל אכן דקי"ל בשנים שלוו לא הוו ערבים קבלנים זה לזה אלא ערבים סתם ואפ"ה בשנים שערבו ס"ל דגובה מאיזה מהן שירצה ע"כ אינו משום טעמא דכל אחד נעשה ערב קבלן לחבירו דהא אכן ס"ל דאפי' בשנים שלי לדידן לא הוי ע"ק אלא מטעמא שכתבו הרשב"א ומוהרי"ק והוא דבשנים שערבו דנעשה כל אחד ערב למלוה בעד הלוה ערב בכולו הוי. דהוי כמו משכון ובטחון ואין שעבוד לחצאין ומש"ה גובה מאיזה מהן שירצה ומה"ט כמי כיון דלא נעשה שום השתתפות בערבות אלא כל אחד לבדו נעש' ערב מש"ה אם פרע אחד אין לו על השני כלום כי מה שפרע בעד עצמו הוא שפרע ושם כתבנו ראי' לזה דהיכא דלא נעשה שום השתתפות ביניהם אם פרע אחד אין לו על השני כלום אע"ג דהיא יכול בתחלה לגבות מהשני מהא דשני לקוחות שלקחו שתי שדות כאחד ובא בע"ח וגבה מאחד מהם אין לו על השני כלום ומבואר אע"ג דהי' יכול לגבות מהלוקח השני אם הי' רוצה כיון דאין להם שום עסק בהדדי אלא כל שדה ושדה בפ"ע נתערב ונשתעבד ומה שנתן הלוקח בעד שעבודו נתן וא"כ ה"ה בשני ערבים לדידן דאינו אלא כמשכון ושעבוד וכל א' נשתעבד בפ"ע ע"ש כל זה מבואר שם בקצה"ח ע"ש

ומעתה תראה ידידי המעיין שכל מה שכתב הרב המחבר על זה אינו ענין כלל לדברי קצה"ח דנהי דמאן דזבין ארעא ליומא זבין מ"מ אם היינו אומרים דכל שהיא יכול להפרע מזה ונפרע מאחר מחויב ליתן מחציתו א"כ התם בשני לקוחות כמי. ומה ענין אחריות לכאן. אלא דלפי מ"ש גם בנידון מה שצייר המחבר שהניח הלוקח שדה אחת ביד הלוה אין הלוקח יכול לגבות ממנו דכיון שלקח שלא באחריות ולא נשתתפי השדות אלא כל שדה ושדה בפני עצמו נשתעבד ומש"ה אע"ג דהי' יכול לגבות מהשדה שביד הלוה אין השדות בשותפות אהדדי ומה שגבה מן הלוקח בעד ערבותו ונתערב השד' לקח

ובעיקר הציור שציור הרהמ"ח כבר נסתפק בו הרמב"ן בחידושיו פ' חזקת מטעם אחר ע"ש שכתב בדף מ"ד בלוקח שלא באחריות שאם קונה המוכר נכסים היום או מחר שיחזור לוקח על בני חורין שקנה בכדי שיוחזר אותו חוב ויחזור לו קרקעו דקי"ל שומא הדר' לעולם וע"ש ולפמ"ש בשני לקוחות אם גבה מאחד אינו חוזר על השני משום שלא נעשו השתתפות בהדדי אם כן ה"ה מהאי טעמא אינו חוזר על המוכר דכל שדה בפני עצמו נשתעבד

עוד כתב המחבר ז"ל ועוד דשנים שערבו דמי ממש לשנים שלוו דמה לי אמרו שנים הן לנו מעות ונהי' חייבי' לך או שאמרו תן לפלוני ונהי' חייבים לך דתן לפ' הוי ממש כאומר תן לי כו' ע"ש גם בזה דבריו תמוהין דהא שם בסי' ע"ז כתוב שם לדידן דס"ל דשנים שלוו לא הוי ערבים קבלנים אלא דוקא בשני ערבים וכמ"ש הרשב"א ומוהרי"ק בטעמ' דהוי כמו שעבוד ומשכון ואינו שעבוד לחצאין וע"ש וא"כ לא נשתתפו כלל והארכנו בזה אף כי כל הטורח בזה על מגן כי הרב המחבר העלה בכאן דברים זרים שאינ' לענין האמור בקצה"ח שם סי' ע"ז

תם ונשלם