משיבת נפש חלק ב רפו

הוכחנו בחלק ח"מ בראיות ברורות דאם הקנה דבר הנקנה ושאינו נקנה דקנה עכ"פ דבר הנקנה שלא כדעה שהביא רמ"א בח"מ (סימן ר"ג ור"ט) ובאמת אין זו בתשובת רשב"א כלל רק היא תשובת הריב"ש (סימן רפ"א) ומבואר בדבריו שם הטעם דאסמכתא כמו שאינו קונה להדיוט משום דלא גמר ומקנה ה"ה להקדש ע"ש. ותדע לך דאטו אם קנס עצמו שיתן לשר אם יעשה זאת אפילו לא הוה אסמכתא במה נתחייב ליתן לשר בלא קנין והשר לא ביקש זאת מידו. אלא פשוט שכונת הריב"ש שגם בהקדש יש דין אסמכתא א"כ לפמ"ש בש"ע דבהקדש אין דין אסמכתא חייב בחלק הקדש. והריב"ש לא בא אלא לחלק דאף שכתב הרמב"ם באמר על דבר שלא בא לעולם אתננו להקדש מהני היינו משום שרוצה להקנות רק דהוה דשלב"ל אמרינן שפיר דבהקדש מהני אבל דין אסמכתא הוה בהקדש כמו בהדיוט. ובאמת דברי הריב"ש צ"ע דבתשובת רמב"ן (סי' קפ"ג) חולק ע"ז עיין תשובו' מהרי"ט (ח"א סימן י"ט וחלק מ"ד סימן כ"ה) ובמשנה למלך (הלכות נזירות)

תם ונשלם