מאורות נתן קיג

ושניהם שוים בחכמה של אביו קודמת אע"פ שלא למדו אביו כיון ששקול כרבו ואם לא היה אביו שקול כרבו של רבו קודם אע"פ שאינו רבו מובהק היה רבו מובהק אע"פ שאביו שקול כרבו של רבו קודם לא היה רבו חכם כאביו והיה רבו מובהק נ"ל דשל אביו קודמת ע"כ נר' דמפ' מתני' ברבו שאינו מובהק והילכת' כר' יוסי כמו שפסק המרדכי בפ"ג דמס' מ"ק בשם ראבי"ה משום דר"ש פסק כותיה ועוד ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועיין לה' שער יוסף ז"ל ד' קי"ד וקט"ו מ"ש בזה ודו"ק:

רש"י ד"ה קרע מאניה קרע שאין מתאחה וכו' עכ"ל נר' דס"ל דתלמיד על רבו שאינו מובהק חייב לקרוע עליו קרע שאינו מתאחה וכן פסק הטור י"ד בסי' רמ"ב ומן התימה על הב"י ז"ל שם שהביא לשון רש"י זה ובסוף דבריו תמה על הטור מנ"ל דין זה וצ"ע [א"מ ונ"ל דרש"י ז"ל דכ"כ הוא לדעת שמואל דאית ליה כר' יוסי וכמ"ש התוס' במ"ק ד' כ"ה ע"ב ודודאי לר' יוסי חייב לקרוע קרע שאין מתאחה וכמ"ש הב"י שם לדעת ראבי"ה אבל מאי דק"ל לב"י הוא לדעת הטור דפסק כר' יהודא א"כ מנ"ל דלרבו שאינו מובהק חייב לקרוע עליו קרע שאין מתאחה עכ"ה]:

תוס' ד"ה אבידתו קודמת וא"ת וכו' עכ"ל עיין בתוס' דזבחים ד' צ' ע"ב שהניחו זה בספק ועיין בתוס' דקידושין דף ל"ב שנסתפקו באבידת חבירו ופשטו כמו הכא ע"ש:

אתן לאל תהלות והודאות. שזיכני להשלים פ' אלו מציאות בחודש סיון המקודש ש' תקפג. כן יזכני להשלים פ' המפקיד פרק המפקיד מתני' שהרי אמרו ש"ח וכו' כת' הנ"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל לאו למימר' דאתא למעט היכא דאי אפשר לישבע כגון דאיכא עדים שנגנבה בפשיעה דאף בזו נמי היכא דלא אטרחיה לב"ד מקני ליה כפל וכו' וכ"מ בירושלמי וכו' אלא קתני הכי למעוטי היכא דאיכא עדים שנגנבה בלא פשיעה וכו' וכן אמרו בירושלמי וכו' עש"ב ונ"ל דודאי היתה לו הגי' בירושלמי כך היה לו עדים שנגנבה בפשיעה הרי הוא בכלל שילם ולא רצה לישבע אבל לפי הגי' שלנו עדיין בעיא היא ולא אפשיטה והוי דינא כמו הנך בעיות דלקמן ד' ל"ד ע"ב דעלו בתיקו דלהרמב"ם חולקין ולהרא"ש הוי בחזקת הנפקד והמע"ה ועיין במש"ש. וראיתי להש"ך ז"ל בסי' רצ"ה סק"ח שהסכים לדעת הרמב"ן ז"ל שחולק על הרשב"א בזה והוכיח מהגמ' דלקמן דאר"פ לא קנה כפל אלא במיגו דאי בעי פטר נפשיה וכו' ע"ש וכבר הרשב"א בעצמו נרגש מזה וישבו בטוב טעם והביאו בא"ז ע"ש גם לפי גירסתינו דסלקה בבעיא בירושלמי ליכא ראיה מר"פ דאפשר דר"פ נמי אית ליה ספק בדבר לפיכך לא נקט אלא דבר דלית ביה ספק אך ראיתי להריטב"א בשם רבו ז"ל שדחה ב' דינים של הירושלמי מגמ' דלקמן גם הביא ראיה מפ' הגוזל ד' קח והביאו בא"ז באורך ע"ש וכך נראין הדברים ויש לסמוך עליהן:

רש"י ד"ה מתקיף לה רמי וכו' אמתני' קא מתמה עכ"ל בא לאפוקי מהריטב"א ז"ל שפי' דאצריכות' קאי דאי אפשר לפ' דאמתני' פריך חדא דלשון מתקיף לא איתמר בשום דוכתא על מתני' ועוד דאי על מתני' אינה קו' דאימא דמקנו ליה רבנן כפל מפני תיקון העולם אבל על הצריכות' דאמ' דאיהו מקני ליה פריך ע"ש לזה בא רש"י לומר דקאי אמתני' וא"ת מאי פריך אמתניתין אימא דמדרבנן הוא דתיקנו כן זה לא אפשר כדאמ' לעיל ד' כ"ז ע"ב דלא תיקנו רבנן דבר דלא ניחא להו לבעלים וכ"כ ה' זרע יצחק ז"ל ועיין לא"א ז"ל גם מה שהכריח מלשון דמתקיף כבר דחו אותו בא"ז מגמ' דשבועות ד' ל"ד ע"ש ועיין לה' יד מלאכי ז"ל שדחה נמי מכמה מקומות ע"ש ונ"ל ליישב דעת הריטב"א ז"ל עם הגמ' דלעיל דאמ' לא יתקנו דבר נגד רצון הבעלים דשאני התם דעיקר הממון כבר הוא של הבעלים לפיכך לא מצו רבנן לתקן נגד רצונם אבל הכא דכפל זה שקנסה תורה לגנב עדיין לא בא ליד הבעלים מצו רבנן להפקיעו שלא יזכה בו המפקיד מפני תיקון העולם ודו"ק [א"מ ולפעד"ן דלק"מ דודאי ידע הגמ' דהבעלים מעיקר' ניח' להו כדי שיהו בטוחים בקרן שיהא ס' הכפל לשומר רק קו' הגמרא איך קנה השומר את הכפל והא אין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ הבעלים יכולים לחזור כשמתחייב הגנב בכפל וע"ז כתב הריטב"א דאמתני' ל"ק דא"ל דמדרבנן תיקנו שאין יכולים לחזור בהם כיון דמעיקרא ניחא להו והקנו הכפל לשומר מפני תיקון העולם אבל השתא דקאמ' דבעל הפקדון מקני ליה כפילא משמע דתליא בבעלים פריך הגמ' שפיר עכ"ה]:

דף ל"ד ע"א גמ' אמר רבא נעשה כאומ' לו לכשתגנב ותרצה ותשלמיני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו וכו' ראיתי לה' שמחת יו"ט ז"ל דף קכ"ח ע"א שהק' מכאן על התוס' דגיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה מי איכא עבדא וכו' לפי תי' ב' שכתב כיון דאינו שו"פ אלא מצד הקנס חשיב כמוכרו לקנס ובכלל בעיין דלא איפשיטה הוא א"כ הכא לפי ל"ק דא"ל דלא מכר הבהמה אלא לכפל איך יחול הקנין ע"ש ואחה"מ אינה קו' דהכא חל הקנין על גוף הבהמה וקנה הבהמה עצמה לשוחטה ולעשות בה כל צורכו וכפל בא ממילא וכמ"ש התוס' הכא בד"ה כגון פירות דקל וכו' שלא כדעת הרמב"ם שאביא בסמוך אבל התם גבי עבד לא חל הקנין על העבד דהוא לא שוי כלום אלא קנה אותו בשביל הקנס וזה בכלל בעיין דלא איפשיט':

ולענין הלכה הנה הרא"ש והרמב"ם ז"ל פסקו כל"ק דרבא וכת' הב"י ז"ל בסי' רצ"ה דהרי"ף ז"ל ג"כ פסק כן מדהביא מתני' בסתם משמע דס"ל דאפי' עומדת באגם וזה כל"ק פ"ש ובודאי דלא גריס כהרי"ף כגי' שלנו שהביא ל"ק ול"ב והביא א"ב עומדת באגם ולא הביא אתקפתא דר"ז משמע דס"ל דהילכתא כל"ב ועיין במ"ש א"א ז"ל:

והרמב"ם ז"ל פ"ח מה' שאלה ופקדון כת' חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה היא וגזותיה וכו' ע"ש וק"ק א"כ מאי קא בעי בב"ק דף ק"ח גבי תבעוהו בעלים והודה ותבעו שומר וכפר והביא עדים אם נפטר גנב בהודאת בעלים או לא מי אמרינן מצי א"ל שומר לבעלים אתון כיון דשקליתו לכו דמי אסתליקתו לכו מהכא א"ד מצי אמ"ל כי היכי וכו' ואי איתא דאם הבהמה קיימת חוזרת לבעליה היכי מצי אמ"ל את כבר אסתלקת מה סילוק יש בכאן כיון דיש לו שייכות בגוף הפרה ואפשר לומר דשומר יאמר לו כיון דאתה כבר לקחתה דמים שלה ולא אית לך ריוח אלא א"כ מצאתיה עדיין קיימת א"כ בשביל דבר זה לא תתבע אתה דמפסדת לי אלא אני אתבע אותו וכשנמצא שהיא עדיין קיימת אני אחזירנה לך ומה שהביאו ראיה תלמידי הרשב"א מהתם ליכא ראיה כמו שפי' התם הרמ"ה הביאו בא"ז שם ועיין בש"ך ז"ל