מנחם ציון צז

והנה לא דברה תורה במתים אותן בני אדם אשר כל עבודתם בעבודת הקדש הוא רק מנהג אבותיהם בידיהם ולא נגה עליהם אור החכמה ותבונה לייחד מחשבותם ומעשיהם לעשות נחת רוח ליוצרם ולימוד תורתם ותפלתם הוא בלי חיות ובכל הימים מתפללין בשוה ואין בזה נ"ר לפניו. אכן הכתוב מדבר באותן ב"א אשר ששים ושמחים לעשות רצון קונם ודעת דרכיו יחפצון. והבא לטהר מסייעין לו שקב"ה מאיר עיניו לעוררהו ולהורהו הדרך ישכון אור וכמ"ש אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. ואולם גם באופן הזה יש כמה שוטים התועים מדרך השכל ומקלקלים הכוונה אשר החלו לעשות כי כשמרגישים איזה שכל חדש ומשיגים איזה מדריגה ידמו בנפשם להשיג על ידי זה איזה שכר טוב עושר או כבוד וגומלים רעה גדולה לנפשם כי המסטין ומקטרג מקבל התיבות הללו מכניסם לשפלות גדול עד שנקרא אל אחר. הנה כי כן החכם עיניו בראשו והוא נזהר. נפשו מלט לבל יתעה א"ע בעשתונות של הבל ומדוחים. יגביל את עצמו לבלתי צאת חוצה להשחית כוונתו. וע"ז אנו מתפללין אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו. וזהו שהזהיר הכתוב כי תבנה בית חדש בהתחדש אצלך איזה השגה ורוח נכון יערה עליך ממרום לדבר דבורים חדשים מקודשים ועשית מעקה לגגיך פי' מעקה הוא גבול שהוא ההיפוך מעסק שתגמיל את גגיך שהיא אותה המדרגה הגבוה שהגעת אליה ולא תשים דמים בביתך השמר אל תפן אל און להשחית כוונתך ולא תעלה על דעתך חיבת ממון וכדומה. פן יפול הנופל ממנו. הנופל הידוע אשר כבר נפל יקח מזה עוד נפילה ושפלות יותר והיה עליך דמים שתהיה אתה חייב בדבר. ע"כ בעל נפש יחוש לעבוד עבודה תמה לכבוד שם קדשו ויהיה נוכח ה' דרכו

פרשת נצבים

אתם נצבים היום כלכם ראשיכם וגו' כל איש ישראל וגו' חוטב עציך עד שואב מימיך לעברך וגו'. עץ חיים היא למחזיקים בה. לכך