מנחם ציון ט

והקנה אינו מקבל שום אוכל ומשקה ואדרבא כשנופל לתוכו אוכל יש בו סכנה רק הוא שואב הרוחניות מכל המאכלים ובו תלוים הריאה והלב והכבד והלב הוא מעלה הרוחניות אל המוח שבראש משא"כ הושט כי בו תלוין כל כלי האכילה והוא מקבל כל האוכלין ומשקין הגשמיים. כל עומת זה היה המן רק רוחניות ולא ירד כלל דרך הושט רק דרך הקנה ומשם היה נבלע באיברים אך לא הכל זכו למעלה זו לאכול המן בקדושה הלזו כי רבים התאוו תאוה לאכילה גופניות לטעום טעם גשמי ועליהם נאמר שטו העם ולקטו שהוא בהיפוך אתוון ושט

והנה בששת ימי המעשה אף שעוסקין בתורה ומע"ט הוא רק דרך דמיון ואינו באמת לאמיתו והיה במחשך מעשיהם עד אשר נגה אור עליהם בקדושת יום השבת שהוא מתנה טובה חמודה גנוזה ואבן בוחן אם כנים מעשיהם ונוכח ה' דרכם וע"כ נאמר ויכל אלהים ביום השביעי שביום השבת כלל כל מעשה ימות החול ואז יושפע מדעת עליון שיוכלו להבחין ענין עבודתם עד היכן הגיע בימות החול ולזה נאמר בדברי משה לקטו ממנו עומר לגולגולת וגו' ובאמת בציווי השי"ת לא נאמר שילקטו ממנו עומר אדרבא הלא לא הלכו בכלי המדה למדוד לכל אחד עומר שא"כ לא היה חידוש במ"ש לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר רק ממילא היה כן הוא כי המן היה רב מאוד גבוה ששים מיל והם לקטו כ"א לפי יכולתו והענין הוא כי המן היה בחינת שבת שהרי בפעם א' ניתנו כשנותר מן המן אמר להם משה הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש וע"כ נאמר ראו כי ה' נתן לכם השבת וידוע כי דבר היומי לא שייך עליו לשון ראיה. אבל הוא הדבר שבאמת קדושת השבת הוא דבר הנראה לעינים כי כאשר ישעה האדם אל עושהו בהגיע תור כלת לבבו בבוא יום השביעי ורוח חדש ינתן בקרבו לחפש ולפשפש במעשיו אשר פעל ועשה בימות החול ולמראה עיניו ישפוט כי כלה בהבל ימיו והיה כלא היה. או אז יקבל עליו להכשיר דרכו ולהטיב מעלליו מכאן ולהבא וזה נקרא עומר לגולגולת כי לפי שכלו יהולל והחכם עיניו בראשו