מנחם ציון ח

מרכבה לשכינה והשיגו תענוג עה"ב שהוא התענוג האמיתי המיועד לנו ולא כתענוג מענייני עוה"ז שהוא הבל ותוהו ואיננו תמידי שאם זה היה עיקר כוונת הבריאה היה צריך להיות התענוג הזה נצחיי וקיים לעד ולעולם כמו כל יצורי קדם שנבראו בששת ימי הבריאה שהם קיימים לעולם כמ"ש והארץ לעולם עומדת אכן התענוג האמיתי אשר בו חפץ הבורא להיטיב לברואיו הוא לעבוד עבודתו ודעת דרכיו נחפוץ בהתעצם תשוקת המשכיל להתבונן גדולתו ונוראותיו ונפלאותיו וחכמתו העצומה ביצירת עולמו בכלל ובפרט ובזה נגיל ונשמח בפעלו ונרנן במעשי ידיו. ואולם בשבתנו במצרים טח מראות עינינו כל אלה לא ידענו את ה' עד אשר הערה עלינו רוח ממרום ונתן לנו שתי מצות פסח ומילה ומידם היתה נסבה אשר נפתח לנו שער אמונת אומן למשוך אחריו במדבר ארץ תלאובות ולא זרועה. שבאמת על עניין יציאת מצרים לא מגיע לנו שום שבח ותשואות חן אבל זה היה בחסד הבורא למען בריתו את אבותינו רק שכר אמונה יש לנו שנדבקנו בו באמונה שלימה שלא היה מוליכין אותנו בצבים ובפרדים מארץ מצרים כי גם צידה לא עשו להם מחמת שהיו טרודים ושוגים באהבת הבורא וע"ז נאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' וע"כ מזכירין יצ"מ בלילות אע"ג דלילה לאו זמן ציצית הוא כי על ידי האותיות וצירופי שמות היוצאים מזכירת יצ"מ נפתח לנו שער אמונה והשער הוא שכל להבין ולהשכיל באמיתתו. ואמת נכון הדבר שלא הגענו אז לעיקר האמונה עד מתן תורה וגם היא לא היתה עדיין באמת לאמיתו אמנם לזה אנחנו מצפים עד עת קץ אשר יטע בלבבינו אמונתו השלימה ונגיע לזה מעט מעט אחת לאחת על ידי פרסום אלקותו עד אשר יגדל והיה לנס עמים אשר לזאת נתן לנו לחם מן השמים והוא המן אשר עדיין לא ידענו מה היה לו ואופן איכותו כי היה כלו רוחני שע"כ היה נבלע באיברים והוא לזכך עצמינו לטהר נפשות ישראל וכבר ביארתי עמ"ש שטו העם ולקטו ולא נאמר נפוצו העם והוא בעבור שיש באדם שני איברים הפנימים והם קנה וושט