מנחם ציון פא

להם סנפיר בלא קשקשת ואלולי כך לא יוכלו המינים הטמאים להתקיים רק ע"י הטהורים שבסוג ההוא מזה יש להם אחיזה ע"י המין הממוצע אבל שרצים לא מצינו לו שום מין טהור וע"ז נתקשה משה אבל אמת נכון הדבר שגם שרצים היה להם מין א' שהיה אחוז במעלה גבוה הרבה והוא הנחש שעליו אמרו חז"ל חבל על שמש גדול שנאבד ולפי גדולתו קללתו שהיה ערום מכל הבהמה וחיה והיה לו רגלים והוא היה ממוצע בין השרצים והאדם רק שאחז עצמו בדבר שאינו בריאה כלל והוא השקר שאיננו נברא. שכל מה שברא השי"ת בעולמו הוא קיים לעולם ועד שבשביל האדם הצדיק נברא העולם שהוא מאמין בה' אחד ומפרסם אלקותו וזה קיים עולם ועד מימות שנברא העולם עד עכשיו שכל אותן ראשי הדורות הנזכרים במקרא שת מתושלח חנוך שם ארפכשד וכדומה כלם היו צדיקים ומאמינים באמונת אלהי עולם ומלכותיה מלכות עלם ושולטניה לא תתחבל אבל צאו וראו כמה שקרים היו בעולם שבדו מלבותם ונתבטלו. מתחלה עע"ז היו דור אנוש שידוע טעותם ולא האריכו ונתבטלו ואח"כ היה נמרוד וחביריו ובא אברהם אבינו והפיר מחשבתם ונמשכו כלם אחריו וכן פרעה טעה וכפר ונאבד אבל האמת קיים לעד וע"כ משהנחש אחז עצמו בשקר שהוא דבר שאינו יכול להתקיים לכך נתקלל ונתקצצו רגליו והוצרך לילך על גחון שנישוף וניחוף ויצאו מעיו ארצה ומתקלקל אבל דבר שיש לו רגלים הוא קיים לעולם וע"ז מורה הוי"ו דגחון שהוי"ו הוא מדת אמת בעבור שהיא בדמות חוט להורות איך שמושך השכל העליון מלמעלה למטה ולפרש דבר זה על בוריו תקצר הזמן וע"כ נאמר במדרש שבקשה רחב ונתתם לי אות אמת אות וי"ו שאלה והם נתנו לה חוט השני שהוא דמות וי"ו וע"כ היא מאותיות הגדולות כי כשהסופר מתחיל לכתוב ס"ת צריך לעשות הקנים שוים שלא יהא אות א' גדול מחבירו ואם לאו מחזי כמנומר זולת אותן אותיות שמנו חכמי' קטנים וגדולים והאות הגדול צריך להיות כמו ארבעה אותיות קטנים וטעם הדבר שהרי בעולם השפל הזה צריכין ג"כ תורה מוגשמת ובעולם הגלגלים