מנחם ציון ע

הנקרא זה אלי מתלבש בו והיינו לא אמרתי שהשי"ת אינו אומר מתוך גרונו רק בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו. כי מצה ומרור הם כינוי על מצות עשה ומצות לא תעשה

ואומר לך בדמיך חיי שני דמים הללו הם דם פסח ודם מילה שדם מילה מורה לתקן ברית המעור ודם פסח היה לקדש ולתקן ברית הלשון שע"כ נקרא פסח נוטריקון פ"ה ס"ח

אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות וכו' בסטרא דקדושה יש עשר מדות טובות המוטבעין בישראל ואת זה לעומת זה יש עשר מדות רעות בסט"א. וכשהישראל דבוקין בהמדות טובות הם מוציאין עצמם מממשלת הסט"א. והנה גלות מצרים היה לה קץ שידעו זמן הקצוב להם להיות שם וכן גלות בבל וע"כ גלות מצרים נקרא נחל מצרים שיש לו סוף

רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם צ"ל הדקדוק אמאי לא אמר רוממות אל בפיהם והאיך שייך לומר הרוממות בגרון וביאור הענין שדבר תמוה בעיני העולם מה שהצדיקים פועלים בדבורים לשבור שבט רשעים ולהרים קרן הצדיקים והשי"ת עושה רצון יראיו אף שלא בשעת תורה ותפלה וכל זמן שגרונם ניחר עדיין מרגישים הרוממות אל ונחשב להם כמו שהתפללו ולמדו עתה וע"כ ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. חסל סידור פסח שני

משיב הרוח ומוריד הגשם. הפוסקים העלו שמכריזין לומר משיב בשמיני עצרת אבל ביום א' דפסח אין מכריזין לפסוק ולהתחיל מוריד הטל שאין מתפללין על רוב הטובה ולכאורה יראה שהגשם אינו טובה כל כך דאיתא בגמ' שתנא א' היה שקול בדעתו לבטלו ולבאר זה צריך שתדעו מ"ש בחג מתברכין גשמי שנה פירוש שבראש השנה נידונין על הגשמיות של צרכי בני אדם בשנה זו כמו סדר הולדת האדם שמתחלה נבראו אבריו וגידיו והנשמה אינה באה עד צאתו מרחם אמו וע"ז אמר איוב בהלו נרו עלי ראשי אבל בגופו לא נפח עדיין נשמת חיים כמו כן