מנחם ציון טז

אל לבבם שיש בורא בעולם המנהיג את הבירה והמחיה והמהוה את כלם לא היה להם שמיעה כלל בדבר חדש הזה אשר לזאת קטרגו המלאכים הללו עע"ז והללו עע"ז. ולא היו הישראל עובדי ע"ז ממש בפועל להשתחוות לעץ ואבן רק שעסקו בעבודה שזרה להם וגלל כן הוקשה הדבר למשה לנטוע ולהשריש בלבנו דבר זה. וזהו הייעוד הנכבד יתד שהכל תלוי בו שהבטיחנו הבורא בפסוק ולקחתי אתכם לי לעם שיבדילנו ויקרבנו לו לעם סגולה ולדבקה בו. והייתי לכם לאלהים שישרה. שכינתו בתוכינו ויהי נועמו עלינו ולא ימוש ממנו לעד וידעתם כי אני ה'. כי ישפוך את רוחו עלינו להתוודע ולהגלות שהוא המהוה כל ההויות וכל הנמצאים אין דבר אשר מאתו לא תצא וע"ז אמרו בזה"ק פקודא דא קדמאה דכל פקודין ראשיתא קדמאה וגו' למנדע דהוא רבון עלמא וגו'. וזהו היתה בקשת משרע"ה שיתגלה הדבור בו להוציאו מהגלות וכן ניתן לו כי הוא הדבור שלנו שאנחנו לומדים תורתו הקדושה ועדיין נמצאים בני אדם שיש להם קצת כח הדבור ההוא ועדיין איננו אתנו בשלימותו והוא מתגלה מעט מעט עד כי יבוא שילה וע"כ הפיץ אותנו בכנפות הארץ שיתפרסם שמו לדבר בו נכבדות שיתגדל ויתקדש השם הנכבד והנורא ע"י מודעת זאת בכל הארץ האמנם שלא הוצרך לזה שיש ביכולתו לשדד מערכות השמים ולפרסם שמו בכבודו ובעצמו בלעדינו. מ"מ לא חפץ באלה רק בחר בנו להודיע טבעו בעולם

והנה כל הנפשות נקראו בדרך כלל בשם אדם כמו שיש באדם דם ובשר גידים ועצמות ועור ולאחר המיתה יתפרדו היסודות ונרקב ונכלה הכל ונתבלה רק וזולת העצמות שקיימין שהם לשון עצמיות לפי שהם עיקר בנין האדם בתחייתו אח"כ כ"כ בכלל האדם ישנם כמה מיני בחינות י יש מהם בחינת עור או בשר או דם וגידים אבל יש אומה בחינת עצמות שכל האומות יתבלו והיא תעמוד לעד וזהו שצונו על הפסח שהוא הדבור לעשות עמו ככל חקותיו ומשפטיו בצלי. ועם כל זה אסור לשבור בו עצם שאסור לדבר על שום אחד מישראל ולזה