מנחם ציון קיב

של חול אז תתענג על ה' יהיה לך אותו היעוד הנכבד והתענוג הראוי לך מבית המלך

והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות וגו' הדקדוקים בפסוק זה רבו מאוד דהול"ל בחודש ושבת ואם רצה להודיענו שבכל שבת וחודש יהיה כך מ"מ ב' תיבות מדי המה אך למותר גם לשון והיה קשה שהוא קצת לשון עבר ובאמת ששלמה המלך ע"ה אמר מה שהיה הוא שיהיה ומה שיהיה הוא שהיה ואין כל חדש וגו' ולפרש זה נקדים מה שבעל ההגדה התחיל לספר כמה מעלות טובות למקום עלינו והן אמת שבכלם נכיר טובות הבורא ב"ה כי אף אם נעדר אחת מאלה היה די לנו על גאולתנו ועל פדות נפשינו אבל מה שחשב אם לא ספק צרכינו במדבר דיינו צריך ביאור האיך היה די לנו הלא היינו מתים ברעב וביאור הדבר כי כשהאדם עושה לחבירו טובה בסתר בלתי ידיעתו בודאי כשירגיש חבירו אח"כ בטובה ההיא עיניו יחזו. עפעפיו יבחנו כי נאמנה רוחו אתו וכי טוב הוא בעיניו ואינו צריך להראות לו עוד אות ומופת כי אהבת עולם אהבו ולא זז מחבבו אחרי אשר הוא משתדל ומשגיח עליו לעשות הטוב לפניו אף בלתי ידיעתו ובלתי ספק שחבירו יבטח עליו בכל מעשיו לשמוע בקול דברו. ככל הדברים האלה ועוד נוסף כהנה וכהנה כמה לא חלי ולא מרגיש אינש דמרא עלמא מסייעו ניסים ונפלאות עד אין מספר. ואולם בצבא השמים נאמר כלם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה וגו' כי בשביל שאינם יורדים ממדריגתם לעולם ואינם מסירים יראת ה' מנגד פניהם אף רגע כמימריה ע"כ הבורא ב"ה אינו צריך להראותן נסים ונפלאות והתחדשות בכדי שלא ישכחו אלוקותו ופחד ה' מנגדם אשר לא כן אנחנו בני אדם להבל דמה צור ילדך תשי וגו' לא ידעו ולא ישכילו אל פועל ה' וכח כבוד מלכותו ולא די לנו בנסים הראשונים אלא שבכל דור ודור אתוהי כמה רברבן ותמהוהי כמה תקיפין עצמו מחול ירבון מופתיו ונפלאותיו באין חקר ברצותו להודיענו גדולותיו וחסדיו אשר יום יום יעמס לנו וגם זאת היתה כוונת הורדת המן בכל יום ויום למען נפחוד אל ה' ואל טובו המכלכל חיים בחסדו ובטובו הגדול זן ומפרנס מקרני ראמים וכו' וגלל כן לא ירד המן בשבת שאז מתגלים אורות רבים ועצומים ויש התחדשות גדול וכמו כן הבטיחנו באחרית הימים למלאות הארץ דעת ה' ולא נסוג ממנו לאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא. ויהיה די לנו בהתחדשות א' שיהיה בשבת ובזה לבד נבא להשתחות לפניו

ירמיה

זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר לכאורה נפלא מה טיבו של החסד הזה הלא על כרחם גורשו ממצרים ביאור הענין כי אחד היה אאע"ה אשר היתה רוח אחרת אתו לסור מטעות אנשי דורו אף שהיו חכמים גדולים בכל החכמות תכונה וטבעית וכשפים אבל הוא מאס בכל הענינים הללו ואיזן וחיקר התכלית והבין