מלאכת שלמה על משנה מקואות ו:א

כל המעורב למקוה דינו כמקוה. ושיעור תערובתו כמו שמפרש יש בכל שהוא ויש כשפופרת הנוד. וגומות הסמוכות לפי המקוה וכן מקומות שדורסים שם רגלי פרסות בהמה אם היו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בתוך אותן הגומות או בתוך אותן הפרסות:

חורי. הר"ש ז"ל גריס חוררי והכל אחד:

מערה. היינו מקוה ולפעמים מכנהו בשם בור ופעמים בשם שיח או מערה וכולן שם מקוה עליהם וחורים וסדקים שבו אפי' אינם מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהן. ומצאתי מוגה מטבילין בהן כמה שהן:

עוקת המערה. היינו שוקת שבסלע שעומד אצל המקוה דתנן לעיל שאינה פוסלת את המקוה כיון שחקקה בסלע או שקבעה ולבסוף חקקה ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אינו נחשב כמקוה להטביל בתוכו אא"כ מימיו מחוברין למקוה כשפופרת הנוד. וכתוב בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף ר"מ ע"ב דלמדנו ממשנה זו שיש הפרש בין חורי המערה לעוקא שבצדה דבחורין לא בעי' כשפופרת הנוד ובעוקא שבצדה בעינן ומסתברא דבחורי המערה לא בעינן נמי רביעית מ"ט חד מקוה הוא אבל בעוקא בעינן רביעית משום דהויא כמקוה בצד מקוה דאין מקוה פחות מרביעית אפילו ע"י עירוב ע"כ:

שהיא מעמדת את עצמה. כלו' שחלוקה לעצמה מן המקוה שפעמים שיש במקוה מ' סאה ואין המים מגיעים עד העוקא הלכך כיון שנקרא עליו שם מקוה בלא שיגיע לעוקא אין העוקא מחוברת למקוה בפחות משפופרת הנוד אבל אם אינה מעמדת מים לעצמה דלעולם כשיש במקוה מ' סאה מגיעין המים עד העוקא הרי היא כחורי או כסדקי המערה ומטבילין בה כמות שהיא. הר"ש והרא"ש ז"ל:

מעמדת את עצמה אבל אם אינה מעמדת את עצמה מטבילין בה כמה שהיא. כצ"ל: