מלאכת שלמה על משנה מקואות ה:ו

ונפל על האדם ועל הכלים. כתב הרא"ש ז"ל בסוף נדה דהאי סתמא כר' יוסי דגל שנתלש משמע אף מן הים אלמא דמטהר בזוחלין ע"כ ומילתיה דר' יוסי שנויה לעיל בפירקין סי' ד' ובפ"ח דפרה סי' ח'. וכתב ב"י ביו"ד סי' ר"א דף רל"ה ולפי מה שכתבתי בדברי הרמב"ם ז"ל ככ"ע נמי אתיא ע"ש. ודעת הרב בעל הטור ז"ל כדעת אביו ז"ל שכך כתב שם ביו"ד סימן ר"א דף רל"ה כל הימים יש להם דין מעין לטהר בזחילה הלכך גל שנתלש וכו' וכן העתיקו בספר שלחן ערוך וזו ראיה קצת ג"כ לומר דגם הוא הרב בעל הטור ז"ל גריס מתני' דהזוחלין סמוכה למתני' דגל שנתלש:

נעיצים. פי' הרמב"ם ז"ל שאם עקר אדם עץ או יתד מן הארץ ישאר המקום חלול ונקרא נעיץ מעוכה ת"י נעוצה:

המעורבת בבקעה. נראה דאכולהו קאי ואית דגרסי המעורבים:

הר דלית. פי' הרמב"ם ז"ל ר"ל הר חלוש. ופי' הר"ש ז"ל על כרחין ב"ש קסברי דקטפרס חבור וקסברי דנוטפים מטהרין בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדין לתוכה ומחוברת לחרדלית כשפופרת הנוד. ובה"א אין מטבילין דקטפרס אינו חבור ומיהו מדקתני סיפא ומודים משמע דבזחילה פליגי ע"כ:

בסוף פי' ר"ע ז"ל והכי משמע בתוספתא וז"ל התוספתא ומעשה בכובסים שהיו בירושלם שהיו גודרין את הכלים וטובלין בהן והכל מודים בכלים שגדר בהן לא הוטבלו ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל כלל ל"א סי' ה' דמדקתני וכלים שגדר בהן לא הוטבלו דדוקא הוייתם דהיינו שמזחיל המים למקוה בעינן על ידי טהרה דומיא דהך מתני' דפרה דקתני כדי שיעברו המים לחבית אבל מניעת המים שלא יצאו מן המקוה יכול לעשות אפילו בדבר טמא ע"כ. ועיין עוד בתשובתו כלל ל"א סימן ד':