מלאכת שלמה על משנה כלים כ:ג

מקל שעשאו יד לקורדום. גרסי' וכן הוא ברמב"ם פ' עשרים דהלכות כלים וכן הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ובשבת פ"ד רמי עלה מהא דתניא שלל של כובסין ושלשלת של מפתחות והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה עד שיתחיל להתיר אלמא שלא בשעת מלאכה נמי חבור ומשני הכא שלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה התם שלא בשעת מלאכה נמי ניחא ליה דאי מיטנפי הדר מחוור להו ביחד ע"י השלל הזה. וכתבו שם תוס' ז"ל בדף מ"ט חבור לטומאה משמע אבל לא להזאה משום דאפי' בשעת מלאכה לא הוי חבור דבר תורה דלא חשיב כלל בית יד בשום פנים כיון שהוא עשוי לזורקו כל שעה ע"כ. ועיין על זה ברמב"ם פי"ב דהלכות פרה אדומה סי' ד':

בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל דיו שנים סטר צד כדכתיב ולסטר חד הקימת וכדמתרגמי' ולצלע המשכן ולסטר משכנא:

עוד בסוף דבור זה לר"ע ז"ל צריך להגיה ופעמים שעושים אותם ידות מברזל ופשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פ' עשרים וכן הדיוסטר שהן כשני כלים והמסמר מחברן להיות מסך עליהן הרי הן חבור בשעת מלאכה ע"כ. ותרגום בכשיל וכילפות בקופיץ ומיפסלת דיוסטר:

ואין חבור לו. שאם נגעה טומאה בכלונס לא נטמא הדיוסטר שהרי הכלונס עצמו לא נטמא שאינו כלי כלל כ"ש שלא יביא טומאה הרמב"ם ז"ל:

עשה לו דיוסטר. לשון הרמב"ם ז"ל בפ' עשרים דכלים סי' י"ג עשה קצת הקורה דיוסטר כל שהוא מן הקורה לצורך הדיוסטר חבור לדיוסטר והנוגע בשאר הקורה טהור שאין כל הקורה חבור ע"כ:

אין טמא אלא צרכו. לא אמר אין טמא אלא מקומו כדלקמן שכאן הוא יותר ממקומו:

כסא שקבעו בכלונס. רישא דמתני' אשמעי' דין חבור דטומאת מת והשתא בכסא אשמעי' דין חבור דטומאת משכב הזב וחבריו. ומצאתי שנקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הנו"ן של בכלונֵס בציר"י: