מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ה:י

אומר אדם לחברו נכש עמי וכו' ביד שם פ"ז סימן י"א. ובטור י"ד סימן ק"ס וקע"ו. ניכוש פי' הרמב"ם ז"ל הוא החפירה בשרשי האילנות כמו החרישה שחורשין לזרוע ע"כ. ולקמן פ' המקבל סי' ד' פירש כמו שפירש פה רעז"ל שהוא עקירת העשבים הרעים:

אבל לא יאמר נכש עמי כך נמצא מוגה:

כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת כך הגיה הרב ר' יהוסף ז"ל וכתב שכן מצא:

ר"ג אומר יש רבית מוקדמת וכו' בפירקין דף ס"ב. וביד שם פ"ה סימן י"א:

כיצד נתן עיניו ללות ממנו והיה משלח לו ואמר בשביל שילוני וכו' ואמר בשביל מעותיו וכו' כן הגרסא בספר אחר וצ"ע הר"ר יהוסף ז"ל:

לא יאמר לו דע כי בא וכו' אית דגרסי אם בא וכן הוא בירושלמי וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי בכל הספרים ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל שם בפ' ה' סימן י"ג וז"ל המלוה את חברו לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני תכבדו ותאכילהו ותשקהו כראוי וכן כל כיוצא בזה ע"כ וי"ס דגרסי במתני' אם בא וכו': וכן היא בטור י"ד סימן ק"ס אלא שהוא מפרש כפשטו רבית דברים ממש לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני והודיעני והתם הקשה בית יוסף לפי' הרמב"ם ז"ל וכי זה רבית דברים והרי ממון מחסרו ותירץ דלהרמב"ם ז"ל תרתי קאמר יש רבית דברים פי' כגון קדימת שלום וכיוצא בו ותו קאמר דלא יאמר לו דע וכו' ע"כ. ולשון ספר הלבוש שם סימן ק"ס וכן המלוה לא יאמר ללוה הודיעני אם יבא איש פלוני ממקום פלוני כלומר לכשיבא פלוני ממקום פלוני הודיעני הדבר מפני שצריך אני לו כי זה רבית שחישבו המלוה מפני שמעותיו בידו של זה הוא צריך לעשות לו טובת הנאה זו וכיוצא בה אבל הוא אסור ע"כ. ומצאתי כתוב בבאורי מהר"ר אייזיק שטיין ז"ל שעל סמ"ג בדף רפ"ח וז"ל משמע שדעת הרמב"ם ז"ל שלא יאמר המלוה ללוה שיכבד איש אחד בשבילו וקורא אותו רבית דברים הואיל ואין כופהו רק מדבר עמו לעשות והרשות ביד הלוה אם ירצה ומ"מ אסור כי הלוה ירא להשיבו ריקם ואני שמעתי שגורסים דע שבא איש פלוני ממקום פלוני ול"ג אם. וכך הפשט אש בא איש לעיר שהוא אוהב למלוה לא ילך הלוה ויבשרו שבא אוהבו לפי זה הלשון רבית דברים מיושב שפיר טפי ע"כ. כתב ראבי"ה אם מחזיק לו טובה יאמר המלוה גם אני מחזיק לך טובה ואין לחוש: