מלאכת מחשבת חלק ב שמג

ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך

כי (יח) המשפט ברוצח אף אם הפעולה רעה בעצמה היא טוב לנו אל הכלל ליישוב העולם כאשר אמרנו פעמים: ד"א אע"פ שהוא טוב לך רצונו אם הרוצח קרובך ואוהבך

כי תצא למלחמה על אויבך וגי' לא תירא מהם וגו': והיה כקרבכם ונגש הכהן וגו'

גדולה האחדות והאחוה בישראל שאין כל אומה ולשון שולטין בהם ולפיכך דברו הכתובים לשון יחיד להבין ולהורות שאגודתם לגוי אחד תסבב שלא ייראו ולא יערצו מפני איש שה' אלהינו ה' אחד עמנו המעלך מארץ מצרים בשכר שלא שנו את שמם והיו תמיד לאחדים. אמנם כשיפרדו איש מאחיו. ביותר צריכה עצה ותבונה להרחיק הירא ורך הלבב וכל אשר לו נחלת שדה וכרם. באמרו והיה כקרבכם לשון רבים ונגש הכהן ודבר אל העם ירדו מגדולתם להקרא עם לשון בזיון. וכדומה לזה בפרשת כי תצא זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים לשון רבים לומר שאז היו נפרדים חלק לבם ועתה יאשמו ויבא עמלק ויזנב את הנחשלים

פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה על אויביך: אמרו חז"ל במלחמת הרשות הכתוב מדבר שנאמר ושבית שביו. ועל דרך הפשט יכול הכתוב לדבר גם במלחמת חובה והותרו לנו השבויים מעם אחר שהיו שבויים תחת ידם וזהו אמרו ושבית שביו כלומר שבי שהיה שבוי תחת ידו שאל"כ יקשה שלא אמר ושבית שבי

והיה הבן הבכור לשניאה: מבשרך הכתוב שכן יהיה. (א) ובנוהג שבעולם איש הרע בעיניו יירשנו או שונאו. והטוב בעיניו אשר מגמתו להניח לו את רכושו אשר רכש יאונה לו און ומת או נשבר או נשבה. ובעולם הנבזה הלזה זהו הסדר יום ליום יביע אומר

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם

למדך הכתוב דרך ארץ לאמר (משלי י"ז) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. כי אמנם מי שלא ישמע בקול אביו ואמו דברי תוכחות ומוסר ידענו שאם יסרו אותו גם כן לא ישמע אליהם ולא יעזוב רשע דרכו

שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים

אף כי אמרו חז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקים אותו מ"מ מדרך המוסר יאות לנו ללמוד מפקודי ה' ישרים מדות ה' רחום ורב חסד. כי אולם היה מן הדין שלא יהרג שום בעל חי כדי להשביע כרס האדם וגם הנפש לא תמלא הלא יערב להם ימצא להם פירות הארץ ודבש וחלב תחת לשונם מבלי שינהגו כאנשי דמים הרוג בקר ושחוט צאן לצבות בטן ולנפיל ירך בטבוח טבח והכן ושמלה מגוללה בדמים מלבד (ב) כי אכילת הבשר תוליד ליחות גס ואכזרי באוכל וישנה שבעו לטבע איש הדמים ואיש הבליעל. ואמנם התיר ה' אכילתם לדורות האחרונים