מלאכת מחשבת חלק ב שלז

על כל הפסוק. וזה פירושו כבר ידענו כי שעריך יורו בתי דינין שבישראל כתרגומו ושבט נמי רצונו ראש העם ושופט ככתוב (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה. ומבואר שמרע"ה ידבר עם הזקנים המוקצים שבעם סנהדרין גדולה של ע"א שא"א שידבר דבריו עם כל ישראל כאחד. וכאשר יזהירם על מינוי הדיינין הוצרך לומר להם קשוט עצמך וכו' ושאין למנות דיין על הצבור אלא א"כ יודע לעבוד וקופה של שרצים תלוייה לו מאחריו. ואמר שופטים ושוטרים צריך שתתן לך בכל שעריך רצונו שבכל בתי דיניך תעשה להם שופטים ותשים שרים על הדיינים עצמם ואלו השערים שהם הבתי דינים ה' אלהיך נותנם לך לשבטיך לסנהדרין שעל כל שבט ושבט. ויצא מזה שהשבטים גופם רצוני הדיינים שתחת השופטים שתשים עליהם המה ישפטו את העם משפט צדק כי יעלה מורא השופטים על ראשם: ד"א כי כל השופט ירא ורך הלבב וצריך לחבירו יהיה נושא לו פנים ולא יוכל לשפוט בצדק מפני היראה. הלכך אמר כשתשים שופטים עליך אותם אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ירצה המוקצים שבעם גדולים ועצומים שיכולים לדון העם בשבט. אז בודאי ישפטו את העם משפט צדק ולא ישאו פנים לגדול

צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ

כענין שאמרו באבות הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו יהרגו זה את זה ואחד יגזול ממון חבירו באופן שאיש לא יירש נחלת אבותיו אלא כל דאלים גבר. לפיכך צדק צדק תרדוף על דבר המשפט והדין אם תבקש חיים ולא יהרגוך אנשי דמים ומרמה וירשת את ארץ נחלתך ולא יגזלוך

וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש וגו'

הביא במקום הזה תחילה עבודה ואח"כ ההשתחויה לא כן במקום אחר שאמר בפרשת ואתחנן ופן תשא עיניך וגו' ונדחת והשתחוית להם ועבדתם וכן בעשרת הדברים לא תשתחוה להם ולא תעבדם תחילה השתחוויה ואח"כ עבודה? והטעם כי שמה ידבר בעושים צורות לא לשם ע"ז אלא כוונתם לשם שמים לקבלם לאמצעיים בינם ובין ה' כאשר פירשנו שם. ואין ספק שדבר כזה לא היה כל כך מן האיסור אם לא כי חסה התורה אל סופם. ושם ראינו שאילולי לא היו מקבלים לאמצעיים צבא השמים גם לא היה בית מיחוש. כי מי פתי כסיל ובער יאמין לאלוה עץ ואבן?! אמנם צבא השמים העליונים אם יקבלום לאמצעיים שם פחדו פחד שיקבלום ברוב הימים עליהם לאלהים. לכן הי"ת אסר בהחלט כל צורה כמו שפירשנו שם. ואולם ההשתחוויה אינה מורה כל כך על קבלת המשתחוה לאלוה לאדון ולמושל כי הנה יהושע (יהושע ה') השתחוה למלאך ורבים השתחוו למלך ורבים כאלה ואינו אלא דרך כבוד יקר וגדולה. אבל העבודה תורה קבלת האדנות ונחשב לאלוה הנעבד. לכן בפרשת ואתחנן שמדבר בצורות והוא מגדר מלתא וסייג שלא יבואו לעבוד ע"ז כתוב והשתחוית להם ואח"כ ועבדתם שבודאי מתחילה ישתחוו להם דרך כבוד לקבלם לאמצעיים ולסוף יעבדום ויהיו להם לאלהים. ובהפך בפרשה הזאת ידבר באיש רע שורש פורה רוש ולענה שאינו משתחוה להם דרך כבוד אלא לכתחילה וילך ויעבוד אלהים אחרים ואחר כך וישתחו להם שזהו דבר הנמשך מן העבודה שהעובד פשיטא שישתחוה לנעבד אבל לא בהפך. זהו שבראש התחיל בלשון עתיד איש או אשה אשר יעשה את הרע וסיים בלשון עבר וילך ויעבוד. כי זאת תהיה חטאת