מלאכת מחשבת חלק ב שלה

בטבע ארסיי. וכאשר ישלח האיש המכוער הלזה נבל ומקנא ניצוציו בדבר אחד יוכל להביא עליו בהם חולי וכל דבר רע יכחישנו בהדבקם בו כדבר האמור באפעה הממית בעצמים הנפרדים ממנו או מעיניו. על כן נתפשט הדבור ולימדנו ההרגל שהעין הרע ממית ומחלה ומעשים ראינו בכל יום וכמה וכמה פעמים ראינו האיש תרע עינו בממונו או בבניו והוא לא ידע ואשם וזה יקרה כשהאדם הוא רע בעצמו וכליותיו צרועות לא יוכל לעכב עצמיו מלצאת להרע אף אם לא יאבה. לכן יעצונו חכמינו (ה) להסתיר הטוב וההון ושלא למנות ולהשגיח בדבריו בתבואתו ובזרעו ושלא להתראות בעיני ההמון ושאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין לפי שהקול מתרבה בהלוכו וכשיראה אדם דבר מהונו יתפרסם בהמון ויתגדל הדבר יותר ממה שהוא עד שימשוך אליו הבטת כל אדם וא"א שלא יהיה בקהל רב רבים מהטבע הרע כמו שאמרנו וישלחו לרוב ניצוצים בו עד תבוא בו עברה וזעם וצרה ויגיעוהו עד שערי מות או יחסרוהו כל טוב. על זה אמר דוד (תהלים קמ"ד) צאננו מאליפות מרובות בחוצותינו אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו לימד כי צריך להסתיר העושר וההון שיהיה סמוי מן העין כי אם יתנו בו העם עיניהם יתרבה הקול כמו שאמר שצאננו אלף צאננו מאליפות אכן בחוצות יתרבו בעיני ההמון ויחשבום לרבבות מרובבות בחוצותינו אבל אלופינו וגדולים שבנו ועשירים שזכו לגדולה כי הם אנשי בינה המסתירים הונם ורכושם והם מסובלים ברוב טוב וכל זה מפני שאין פרץ ואין יוצאת מבתיהם לחוץ באופן שאין צוחה ברחובות מקניהם ולכן מצליחים. על כן בפרשה הזאת הקדים ה' יתברך רפואה למכה וצוה בצדקה מלח הממון תרופה לעין הרע והדין נותן שלא יתנו עיניהם בו בידעם שהוא מפזר ממונו לעניים ולא ידבק בו מן החרם של עין הרע. זה שאמר מקצה שלש שנים תוציא וגו' ותפזר לצדקה למען יברכך וגו' אם תרצה שתהא הברכה מצויה במעשה ידיך

כי יהיה בך אביון וגו' לא תאמין את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון

פירוש הואיל ויהיה בך אביון מענייך קרוביך מארצך וצריך אתה להאכילו ולכסותו לא תאמר אם כן לא אתן אל אביון אשר איננו מארצי קמ"ל לא תאמץ את לבבך וגו' אע"פ שהוא מעניי ארץ אחרת

וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: מה מאד יפלא שיחשוב הקב"ה חטא ופשע למי שלא ירצה לתת צדקה לעני ולא ינקה איש מעון זה כאשר לא יפזר כל ממונו לכל מי שישאל ממנו? ונראה ביאור הדבר כפי המדרש שג' מזכירין עונותיו של אדם וכו' ולפעמים לא תאונה לאיש רעה על עון שעשה קודם לכן אם לא יבוא מעשה לידו ונפל תורא חדד סכינא הואיל והקב"ה מאריך אפיה עד יסבב הדבר ויקרא אביון ודכא תגר עליו ויזכר עונו ויענישנו על שעבר. הלכך הזהיר שניתן לעני כי אולי אם לא תרחמהו ויקרא אל ה' ויקרה לך חטא ישן נושן מדת הדין תענישך עליו ולא שיחטא ואשם על שלא נתן צדקה

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך וגו'

דרך ואורח העניים האמללים להתקבץ בערי הממלכות בהתאסף יחד שבטי ישראל שמה ימצאו די מחסורם ברוב עם לא כן בערי הפרזי כי מעטים המה.