מלאכת מחשבת חלק ב שלא

יאונה אליהם כל רע. והצרות הממשמשות ובאות אי אפשר לעזבן כפי אשר נגזר על הארץ ולהשליכם על אומה אחרת אשר באולי אינה ראוי לאותו עונש זהו נגד המשפט ושופט כל הארץ ידין בצדק. על כן הגיד שאם כזה יארע יחלוק ה' אותה הרעה הראויה לבוא על ישראל בין כל יושבי הארץ חלק כחלק יאכלו באופן שנימטי מינה לכולהו שיבא מכשורא והקל מעליהם ויוכלו נשוא ולא ימותו ברעתם אם לא יהיה חטאם למות

ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך

פירוש תאכל בחברת כל העמים מה שה' אלהיך נותן לך. לפי שא"א לגרש כל עמי הארץ בבת אחת והארץ לא תשאה שממה. על כן השמר והשקט לאכול עמהם מטוב הארץ עד שלם עון האמורי. ולפיכך הוכרח להזהיר שלא יעבדו אלהיהם. ואם אינו כן אין טעם לדבר כי אמנם האכילה והחברה בסעודה תביא האוכלים לידי אחוה וריעות כידוע על כן הוצרך ללמד דעת שאע"פ שיאכלו יחד עם כל העמים עמי הארץ מ"מ לא תחוס עינם עליהם ולא יעשו אחדות עמהם כי מוקש הוא להם

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות וגו'

מה שאמר היום יבקש ביאור בהיות הנכון שישמרו המצות אף מה שלא נצטוו היום? ונראה לומר שהוא דבוק עם מה שלאחריו ונפקא מינה להודיענו שהמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ובשכר שמירה לעשות אח"כ מה שיצוה משה עתה הוא ינחילם אם הארץ. והוא מה שציוה משה לאבד את שם הגוים אשר יבואו בהם לנתוץ ולנתוש את פסיליהם וזה לא יוכלו עשוהו אלא אחר בואם אל הארץ. ובשכר זאת המחשבה והשמירה היום לעשות אח"כ, ינחלו את הארץ ויירשו את הערים ה' עליהם יחיו

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת וגו'

אשר יבקש להאכיל האדם דבר שאיני רגיל בו ולא ידעו יתננו לו בעת שהוא רעב כי הכפן והרעב תבלין לכל תבשיל. והואיל והמן נראה להם כלחם הקלוקל ולא יאכלוהו לתיאבון העם המתאוים לאכול בשר הוכרח הקב"ה להרעיבם וכאשר היו רעבים גם צמאים ונפשם קצרה ברעב יאכלוהו בכל פה ויערב להם. ועל כן תקנו בהגדה הא לחמא עניא וכו' כל דכפין ייתי וייכול כי להיות לחם עוני לא יאכלנו אלא מי שהוא רעב ללחם ורצה להודיע שלכך נעשה לחם עוני בלילה הזה שיאכלנו הרעב לשמה ולא לשם אכילה גסה

ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר

לפי (א) שהולדת הנחלים והנהרות ודומיהם היא באה ממטר השמים ולא ממי הים כאשר חשבו קצת מהקודמים. וכן נאמר (תהלים ק"ד) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון כי כאשר ירד הגשם מן השמים לרוב על ההרים הרמים וימצאו חפירות וגומות בקרבם ירדו שמה ואם לא ימצאו מקום לצאת יתעכבו שמה לעד לעולם ויעשו בורות שיחין ומערות וימים של מים מתוקים וכאלה לרוב בארץ גם בראשי ההרים. ואם יוכלו לירד עד ירכתי ההרים יבצבצו משם ויתמשכו בבקעה במקום מדרון ובהתהלכם יתחברו עמהם זחילות מי הרים אחרים עד שבהתחבר