מלאכת מחשבת חלק ב שכג

ולא הוזכר יהושע עם כלב בהבטחת כניסת הארץ. אמנם כאשר שם חזר הקב"ה ואמר אם אתם תבואו אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון שנראה שגם יהושע יעלה ולא מטעם זכותו במרגלים שהרי לא זכרו הי"ת בשכר זה במאמר הראשון הבין משה שכבר נגזרה גזירה גם עליו שלא להכניס ישראל לארץ ויהושע ימלוך תחתיו כנבואת אלדד ומידד והיה הסבה שגם הוא גרם לשלח המרגלים אשר בשבילם הרעה הגדולה הזאת ובאה התקלה על ידו כדברי מהרי"א לכן מן הראוי שגם הצדיק יספה בעון העם ושגם הוא לא יבוא שמה. ומה שנראה שנענשו במי מריבה? בא מעשה לידו ונזכר הלכה להענישם במה שכבר נגזר עליו עונש. כי כן משפט הי"ת ידין האדם על מעשיו ולא יענישנו על חטאו אלא אחר שעבר עבירה קלה או כאשר לא יזכור עוד פשעו. וכן בבכיית המרגלים הוקבעה בלילה ההוא בכייה לדורות. ואם לא נגזר על משה בחטא ישראל כללי שלא ליכנס לארץ כבר על חטאו במי מריבה היה ה' מענישו בעונש אחר ולא בלכן לא תביאו אלא זה וזה גרם. על כן מרע"ה שהבין הדבר על בוריו פירש לבני ישראל שהי"ת נתן השכר לכלב לבדו ולא ליהושע אבל מ"מ יהושע גם הוא יבוא שמה כי הוא ימלוך על ישראל. והדבר היה שגם במשה התאנף ה' בכלל העברים וגזר שלא יבוא בארץ. ולמד זה משמעו הי"ת שאמר יהושע בן נון העומד לפניך וגו' שאם יכנס גם הוא כאחד העם בשכר זה היה לו לכללו עם כלב. וכאשר לא הזכירו שם אלא אחר כך ספר שגם הוא יבוא שמה ש"מ שלא בשכר זה יכנס אלא על כי לו אך המלוכה כנבואת אלדד ומידד. ושניהם כלב ויהושע יכנסו לארץ ולא מטעם א' אלא זה קבל שכרו כי מלא אחרי ה' וזה להכניס ישראל ולהנחילם הארץ. ולכן לא נזכרו שניהם בזכות המרגלות

וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבואו שמה וגו'

הטף הוא היונק והבן הוא הבחור ומסתמא הבחורים לא אמרו דבר במרגלים ונחשב להם לעון אשר לא מיחו בידי אבותיהם אמנם הטף אינו מבחין בין טוב לרע ואין לו אשם. על כן הי"ת גזר אומר שהטף שעתה גדלו ולא היו במרד ובמעל לא ילחמו מכל וכל ולא יעמולו לרשת את הארץ אלא טפכם אשר אמרתם לבז יהיה רצונו שיעט אל השלל לבוז בז בלי טורח. אולם בניכם ירצה הגדולים שהיה להם למחות ולא מיחו המה יבואו אבל ילחמו והם יירשוה בזיעת אפם

וייראו מכם ונשמרתם מאד: אמת כי צבא המלחמה (ד) הבוטח בגבורתו על נקלה אויביו ינצחוהו כי לא ישמר מהם בבטחו בכחו ועוצם ידו. אמנם מי האיש הירא עיניו לנכח יביטו ותמיד יראה בשונאיו שלא ירעו לו ולא יאונה לו כל און. לכן אמר לפי שבני עשו יראים מכם ויתנו לב להמלט מידכם. לכן ונשמרתם מאד ראוי שתשמרו מאד מהם כי ביותר צריך לפחד מהאיש ירא מן האיש אשר איננו ירא

רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים

ולקמן בבני עמון כתוב גם כן ארץ רפאים תחשב אף היא רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם ה' מפניהם. תהיה כוונת הכתובים להבטיח ישראל בירושת הארץ גם כי עז