מלאכת מחשבת חלק ב שיז

(שופטים ג') ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען רק למען דעת דורות וגו' ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמורי וגו'. כי מלבד שאין תבונה בפסוקים ההם אם הי"ת רצה להניחם לשבט אפו לנסות את ישראל איך יוכלו ישראל לקיים המצוה הזאת להורישם נגד רצון והסכמת הבורא ואיך יענישם על זה? והנכון בעיני כי הי"ת באמת צוה שלא יחיו כל נשמה ושיורישו כל הגוים מארצם. אמנם המה קלקלו מחשבותם והפרו דרכם והניחום למס עובד אשר ה' לא צוה. והנה הי"ת לא נתן כל גויי ארץ כנען בידי יהושע לא שישארו בארץ אלא להניחם לשני טעמים. הא' שיורישום הדור הבא אשר לא ראו את האותות ואת המופתים וידעו גם המה את מעשה ה' כי נורא הוא ויהיו קיימים באמונתם. והשני שהדור ההוא ישמרו גם הם מצות ה' להוריש את הגוים ויזכו אף הם במצוה הזאת. שאלו הורישם כלם הדור הראשון באי הארץ לא נשאר מקום לזרעם לזכות במצוה הזאת. וה' חפץ למען צדקו להגדיל זכות בניהם אחריהם ושמרו דרך ה' גם הם להטפל במלחמת חובה כזאת. ואמנם קמו תרבות אנשים חטאים הדור השני ולא שמרו משמרת ה' להוריש הגוים הנשארים ולהחרימם אלא נטעו ביניהם אהלי אפדנם ויהיו לגוי אחד בקרב הארץ לספות חרון אף ה' על ישראל. זהו שאמר שם ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמת כנען פירוש לנסות ישראל אשר לא ידעו מלחמות כנען ולא ראו המופתים בידי יהושע רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום כלומר זה לא עשה ה' כדי שישארו באחוזת הארץ נגד מה שצוה אלא רק כדי שהם יורישום להודיע לישראל הבאים ידו החזקה ויכירו הניסים שיעשה להם להורישם בני ישראל אשר לפנים לא ידעו זה שלא היו בימי יהושע. ואלה היו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה והמצוה היא להוריש כל הגוים מפניהם והמה לא כן עשו אלא בהפך ישבו בקרב הכנעני ויהיו לעם אחד ולגוי אחד בארץ והורש לא הורישום כאשר נצטוו

או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת

כתבו חכמינו במסכת מכות שאינו חייב גלות אלא אם נפל עליו דרך ירידה ואם דרך עלייה פטור. והטעם שלא יענש האדם בעונש מה אם לא קדמה המחשבה בדבר ואין פשע אלא לדעת (א) שאין העון נחשב לעצם הפעולה אלא לרוע רצון הפועלה כאשר אמרנו פעמים. ואפילו בשוגג להתחייב גלות ראוי שיחטא בידיעה קצת מסבה קרובה שהיה לו ליזהר בה. אולם סבה רחוקה לא יחשוב אדם בה ואינו נתפש על דבר שאינו במזומן ועל קרי שאינו בנמצא. ובהוריד אדם כלי אפשר שיפול על אחר ויזיק ובפעם הזאת הוא סבב מיתתו מסבה קרובה שהיה לו לחשוב שיוכל הדבר ליפול על העובר. אבל המעלה דבר מלמטה למעלה אין בנמצא שיפול על העובר ושב אם לא דרך קרי ומסבה רחוקה ע"כ אשר יאונה לו כזה פטור מגלות. אמנם היות המקרה הראשון קרוב והשני רחוק ידוע מאד בטבע ע"פ המחקר אשר הצענו עד הנה. כי אולם המוריד דבר מלמעלה למטה הוא התחיל בקלקלה להיות מסייע שיש בו ממש אל הנפילה אשר היא בטבע אל עצמי האויר להוריד מטה לארץ. אכן המעלה דבר כלפי מעלה נמצא מדריך פעולתו נגד טבעי העצמים ואם נפל נגד רצונו נעשה מה שלבו לא היה חפץ אלא להפך