מלאכת מחשבת חלק ב רצא

שתעלו אל הארץ? אלא בודאי כל כוונתכם על הכהונה. על כן כאשר דתן ואבירם ראו שמשה הבין מה שבלבבם וגלה חרפתם בקהל הוצרכו להודות לדבריו מכח קושייתו שאין לה תירץ על כן חזרו לומר שלשניהם נתכוונו. וכאשר שלח לקרוא אותם חשבו שמשה מיראה היה רוצה להכניסם לארץ לעשות שלום ולהסיר מעליו תלונותם ולא יהיה להם פתחון פה עוד לצעוק על הכהונה. על כן השיבו לא נעלה רצונם אין אנו בוחרים לעלות לארץ ולא תאמין ליתן לנו שוחד בזה כי זהו המעט שאנו מתרעמים ועוד יש לנו לדאוג ממך חוץ מזה גם על ענין השררה כי תשתרר עלינו גם השתרר. ואם כן בעלותינו לארץ לא נשוב אל בתינו ולא נחריש. ואלו נתת לנו הארץ והיית שר ושופט עלינו החרשנו אף אמנם לא הביאותנו אל ארץ זבת חלב ודבש ועכ"ז עיני אנשים ההם תנקר ותרצה למלוך עלינו בחמה שפוכה מה יהיה אם כן אחר שתתן לנו את כל הטוב הלכך לא נעלה

אנשי שם: האנשים בני בליעל מחשבה רעה וחורשי און (א) ישתדלו בראש לעשות להם שם כשם הגדולים אשר בארץ ואח"כ יעשו כטוב בעיניהם לגנוב ולגזול רצוח ונאוף וכל העם ישמעו וידינום לכף זכות כי כן קבלום בעיניהם ובמחשבתם. לא כן באיש אשר אין לו שם או שיצא עליו שם רע כל מעשיו לכף חובה. גם בדור המבול השחיתו התעיבו עלילה הגדולים וכשר הדבר בעיני המון העם הואיל ויצא כבר עליהם שם טוב שנאמר (בראשית ו') אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם ועם כל זה המה הגבורים ונכבדות מדובר בם הואיל והמה מעולם אנשי השם ונפטרו בשם טוב. הלכך קרח ועדתו השתדל לעשות לו שם ויקובלו דבריו ודברי האנשים אשר אתו. וזה אמרו נשיאי עדה קריאי מועד. והטעם כי הם אנשי שם ונתפרסם שמם על כן מצאו חברים מקשיבים לקולם

וירא כבוד ה' אל כל העדה: וידבר וגו': הבדלו מתוך העדה הזאת וגו'

יש לתמוה מדוע אמר וירא כבוד ה' אל כל העדה ולקמן וילונו כל עדת וגו' נאמר וירא כבוד ה' ולא אמר אל כל העדה? ועוד יפלא איך ידין הי"ת כל ישראל למיתה בעון איש אחר וכשאמר לו משה האיש אחד יחטא וגו' נראה שה' ניחם על הרעה ומעיקרא מאי סבר ה' שיקצוף על כלם באין משפט?! וכבר העמיקו בזה המפרשים. ועל כלם יקשה שהי"ת או משה יטעה בדין ובעונש ישראל? ואם טעה משה מדוע ה' דבר אליו דברים יטעה משה במשמועותם ולא פירש לו כהוגן? ועוד מה שאמר וכל ישראל נסו לקולם למה נצטרכו לנוס אם כבר נעלו מסביב למשכן קרח? ונראה בעיני ביישוב הגמגומים. שמעולם לא חשב ה' להמית כל ישראל בעון קרח ועדתו והראיה וירא כבוד ה' אל כל העדה ואלו נחתם דינם למיתה לא נראה כבוד ה' אל כלם. הלא תראה בסרחון שאחר מיתת קרח (לקמן י"ז) כי שם קצף ה' על כל ישראל ויצא הקצף מלפני ה' לכלותם במגפה לא כתיב אלא וירא כבוד ד' ירצה שלא נראה אלא לכשרים. ולא אל כל העדה. ואין להביא ראיה ממרגלים שכתוב שמה (לעיל י"ד) וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל וכתוב (שם) אכנו בדבר ואורישנו כי מעולם לא נגמר הדין לכלותם לא בעון המרגלים ולא בעון העגל. כי תראה שהי"ת נמלך במשה ושאל לו רשות כדי שיתפלל עליהם וימחול לעונם מה שלא היה במקום הזה שנאמר הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע בלי שישאל ממנו כפעם בפעם. וזה הטעם שמשה לא אזר חיל להתפלל לה' ולהתחנן מלפניו על עמו כי ידע שכבר נגזרה גזירה לולי שקם בפרץ ויתן הקטרת ויכפר על העם. הנה אם