מלאכת מחשבת חלק ב רסג

שישובו עם מנחתם אחור וגם לא צוה ה' למשה בזה קח מאתם אלא שהם יקריבו להענישם מאשר רצו להשתבח במנחה

ויהי המקריב ביום הראשון קרבנו וגו'

ביהודה הוא הראש לא כתב נשיא אלא נחשון בן עמינדב למטה יהודה. וביום השני נאמר הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר. ובכלם אח"כ נשיא לבני ראובן נשיא לבני שמעון וכן כלם? הלא דבר הוא. והקרוב אלי שבחר להורות לנו בדבר הרבנות כי שמה ישבו כסאות למשפט להשפיל המחזיק עצמו בה וכאשר אדם יתרומם ויתגדל במעמדו אז ראוי להראות ענוה ואל ישעה בדברי שקר. וידענו כי אמרו נשיא יששכר הוא מאמר הקטן במעלה מאלו אמר נשיא לבני יששכר כי זה מורה באצבע נשיאותו ברמים בנים מקשיבים לקולו כל בני יששכר אמנם נשיא יששכר לא יורה כ"כ על נשיאותו בכלם ונוכל להבין גם שהוא אחד מהנשיאים שביששכר. על כן הואיל ויהודה גבר באחיו לישב בראש המקריב ביום הראשון למדנו הכתוב דרך ארץ להראות ענותנותו עד שלא קרא לו נשיא. ובשני לו ממעלה כתב נשיא יששכר שהוא מגיד נשיאות יותר ממנו אולם לא כג' ושאר השבטים כתוב בהם נשיא לבני זבולון נשיא לבני ראובן וכן בכלם. כללו של דבר כל המאוחר בא הכתוב לשבחו ולהגדילו במעלה

זאת חנוכת המזבח וגו': עד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו'

יראה להשתדל ביישוב מספיק על כפל זה? אמנם שינה לשון השני אחרי המשח אותו מן הראשון ביום המשח אותו? גם יש לשאול סמוכים איך נקשר זה עם ובבוא משה וגו' טעון אחר שלא כענינו ולא ידענו מה טיבו? וגם זה כבר אמור במקום אחר ואין כאן מקומו והרצון בזה שכבר קיימו וקבלו היהודים המכוון בקרבנות להמשיך שפע שכינתו יתברך בתוכנו באמצעותם כידוע ליודעי חן. בשגם אמרנו עליהם טעמים אחרים למעלה מדרך הפשט. והנה הובאו בפרשה חנוכות שתים אחת בנגלה ואחת בנסתר. הנגלה לחנוך המזבח בקרבנות הנשיאים. והנסתר הבא אחר תכלית ההקרבה כי בה נמשיך שפע ה' יתברך אלינו. ולהורות ענין הנגלה כתב זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל שהכונה בזה על חנוך המזבח בקרבנות הנשיאים אל מה שנראה עין בעין הפועל החומרי. אמנם המכוון בסתר מן תכלית הקרבן כתב לבסוף זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו ובבא משה וגו' כלומר תכלית חנוכת המזבח אחרי המשח אותו רצונו אחרי הקרבנות הוא ובבא משה וגו' כי בזה נמשך שפע אלהי היושבי בשמים אל מתחת לארץ ובא הקול מאת ה' מן השמים לבין שני הכרובים ונשתתף שכינתו בתוכנו

פרשת בהעלותך בהעלותך את הנרות אל מול וגו': עד וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה וגו'

הנה מה טוב ומה נעים אלו אמר ששת הנרות שכן לבד היו בלי גוף המנורה ל ומה שהוסיף שנית ידו אל מול פני המנורה העלה נרותיה ולא אמר האיר הנרות כבראשונה שלהאיר היה הצווי ולא להעלות כי לא צוה ה' דבר אל אהרן