מלאכת מחשבת חלק ב רנח

אני שכל הפרשה מדברת נגד הרבנות שמקברת את בעליה ורפואתה להשפיל עצמו בנמיכות רוח. כי (ב) כל השוכן בשופע ההצלחות ביותר הוא מוכן אל הנפילה אל הפורענות. ומאן דבעי למזבן סם חיי ועשה והצליח יחשוב עצמו קטן ושפל וזה יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה וסרה מעליו קנאת העולם וישכון לבטח. וכבר אמרנו למעלה על את ראשם לא תשא שהיא לשון רוממות ומכ"ש בזה דכתיב מתוך בני לוי משמע שנשא אותם וינטלם וינשאם מתוך בני גילם למעלה להגדיל. והיתה גדולתם על אחיהם משא הארון וכלי הקדש ולוי אחר לא היה רשאי לנגוע בם. ומ"מ כדי שלא ירום לבבם בגאוה על זה ולא ימותו נתן להם הקב"ה אליה וקוץ בה שאינם רשאים לשאת כי אם אחר שאהרן ובניו יכסו את הקדש ויכינו את אשר יביאו כדי שיכירו עליהם קצין שוטר ומושל וגנאי להם בל יוכלו יגעו בלבושיהם אל הקדש ולך לך אמרין נזירא אל תגע בו יד. זה היה טרחם ומשאם נלאו נשוא. וכך אמר הכתוב אלה משא בני קהת וגו' כלומר זה היה עמל ואון על לב בני קהת לדום ולהמתין שיערוך הכהן את משאם. ולהעמיק במחשבתנו את כל זאת הוסיף ואמר אל תכריתו וגו' רצונו אין ראוי שיכרתו הקהתים בעונש הגאוה ורום הלבב בהתנשאם על הלוים להעמיד חזון וכבוד ונכשלו ותגרום הרבנות להם מיתה אלא צריך לתקן זה בקצה אחר ובשפלות ויחיו. בזאת שאהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו ובאלה ילמדו מדת הענוה לעבוד ולשרת אהרן ובניו ולא ימותו בגאותם וזדון לבם כי ישתררו על אחיהם גם השתרר כאמור

פרשת נשא

על פי ה' פקד אותם ביד משה איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו אשר צוה ה' את משה

במה שכתב פקד אותם וחזר ואמר ופקודיו וגו' כפל הענין לאיך צורך כתב רש"י כי ופקודיו חוזר אל מנין השנים מבן שלשים ועד בן חמשים כאשר כתב הרא"ם. מלבד הלחץ הסובל פירושו עוד יקשה לנו בו שגם זה כבר אמור בכלם אחד לאחד מבן שלשים שנה ומעלה וגו'? ועוד יקשה לשון ופקודיו ליחיד הפוקד? ואם רצונו אל הפוקד כדברי הרא"ם גם לזה היה לומר ופקודיהם שאף אהרן היה פוקד? מלבד כי איך יספר בזה מנין אחר שספר משאם ועבודתם ז לכן לבי אומר לי לפרש הפסוק על הפקידות והשררה. ומה שאמר ופקודיו רצונו אל הנפקד על מה שלפניו אל איש איש על עבודתו וגו'. כי מצאנו אל כל משפחה ומשפחה מבני לוי משמרת עליה שוטר ומושל. כמו שאמר ומשמרתם ביד איתמר בן אהרן הכהן הוא היה פקיד עליהם ושם אותם איש איש על עבודתו ועל משאו. וזאת הפקידה והמנוי הוצרך הכתוב לכתוב שלא ליתן פתחון פה לומר שעשה משה מעצמו ולכבוד אחיו ובניו דרוש דרש משה. והנה לעיל כבר כתב המנין ושמנאם על פי ה' באמרו אלה פקודי משפחות הקהתי וגו'. אשר פקד משה ואהרן על פי ה' וכן שנה בבני גרשון ושלש בבני מררי. אמנם בדבר השררה מי זה ואיזה הוא יוציאם ויביאם על משאם ועבודתם הוכרח לחזור ולהודיע שגם זה עשה משה לבדו על פי ה' ולא מרוחו. זהו אמרו על פי ה' פקד אותם ביד משה ולא ביד אהרן שבזה נצטוה משה לבדו והוסיף איש איש על עבודתו ועל משאו ירצה שלכלם נתן לאיש עבודת משא כאשר צווה. אבל מה שנתן עליהם בזה מושלים ופקודים וזהו אמרו ופקודיו ירצה המופקדים עליו ירצה על כל איש ואיש האמור