מלאכת מחשבת חלק א קמג

והשתא נימא נמי ביה מלתא. כי הוצרך אברהם לקנות מאת בני חת אדוני הארץ רשות לעשות קבורה ולקבוע מערה לקבור את מתיו ביניהם. והדבר מצוי גם עתה בזמנינו. וכל זה איננו שוה. כי אחר קניית הרשות צריך גם לקנות מקום הקבורה ירצה השדה לקבור שמה מאת אדון הקרקע. וידענו כי עפרון היה בעל השדה וממנו קנהו אברהם. אמנם הוצרך לשאול רשות מאת בני חת המושלים בארץ לקבוע קבר בתוכם כמ"ש שם. לכן ספר כאן ג"כ שקנה אברהם את השדה מעפרון אמנם מקנה השדה והמערה היה ברשות בני חת ירצה רשות הקבר וגם שהיתה המקנה במושב בני חת כדי שלא יערערו עליו כמו שאמרנו: ד"א במערה אשר בשדה וגו' שמה קברו וגו' מקנה השדה וגו' לפרש הכפל ויתרון דעת ברוב דברים. ומה יוסיף לומר שמה קברו וגו' בין הדבקים וחזר לראש מקנה השדה ל יש לומר כי רצה יעקב להבטיח את בניו שלא ימנעו ויעכבו אנשי הארץ לקברו בתוך המערה אשר בשדה. הואיל והוחזקה בענין הקול והחזקה והשטר. קול שקנאו מעפרון החתי לאחוזת קבר וזה ברור וידוע לכל העם מקצה כי בפרסום היה הדבר. חזקה שלש פעמים שמה קברו וגו'. ושטר המקנה הוא בחדרי סופרי השרים ההם כנהוג גם בינינו כל מלך ושר יהיה לו ארמון ישימו שמה טופס כל שטרות שבארצם. על כן אמר מקנה השדה וגו' מאת בני חת פי' שטר מקנה השדה תמצאנו אצל בני חת. ואמנם לא אמר ליוסף לעיל שמה קברתי את לאה שלא לצערו על שלא קבר רחל שמה: ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו'

כי מת יעקב לא נאמר אלא אביהם? גם אין טעם לראייה זו עכשיו? ונראה (ט) שאין ניכרת הטובה אלא בחסרונה. וכשמת יעקב אז ראו בניו והכירו בעין שכלם שמת אביהם וסר צלם מעליהם מה שלא ראו קודם מותו. וכן במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן. אמנם מה שאמרו לו ישטמנו יוסף וגו' והוא השיבם התחת אלהים אני? (י) הואיל והשנאה לא תפול אלא בדומים כאשר אמרנו פעמים. אם יחטא איש לגדול ממנו אין לו דמים לאמר ינקם ממנו כי אין הנקמה ראויה אלא בבן גילו בדמותו בצלמו. ואם מלך יחרף אדם הדיוט אין זה מחסרון האיש ההוא ולא יגרע גדופו דבר מכבודו כי אין בכחו להנקם מן המלך. וכן אם איש מדלת הארץ יחרף שר וקצין אין לנגיד ההוא להנקם ממנו כי חרופו אינו חרוף אלא קלות הדעת ושטות. וכבר ספרו מדוכוס אורלייאנ"ס אשר בהגיעו להיות מלך על פראנציא"ה הסיחוהו יועציו להרע לנגיד אחד היה שונאו בזמן שהיה דוכוס. והוא השיב להם כדברים האלה אין למלך פראנציא"ה להנקם מאויב דוכוס אורלייאנ"ס. הנה א"כ בראות אחי יוסף כי הוא היה נטפל עמהם כאח ורע ודומה להם רעדה אחזתם ופחדו שינקם מהם. הלכך נפלו לפניו ואמרו הננו לך לעבדים כלומר אתה מלך ואנו עבדיך וא"כ אין אנו בני גילך שתפרע ממנו. לזה ענה יוסף כי התחת אלהים אני פירוש אין הדבר כמו שחשבתם שאין אני מלך וגדול מכם לפי שאני נוהג באחוה עמכם כי לא יסור מזה שאני מלך ומושל עליכם לעשות כרצוני הואיל ואין עלי שופט ודיין וא"כ לא אנקם מכם כי אינכם בני גילי. ויהיה אלהים לשון שופטים כמו (שמות כ"ב) ונקרב בעל הבית אל האלהים: ד"א לפי שגדול המצווה ועושה. ואם היו עלי שופטים והיה אסור עלי הדבר באולי יצרי נוקפי להרע לכם נגד הציווי ועתה שאין עלי שופט ושר ובידי סיפק לעשות מה שארצה אל תיראו. (יא) כי ביותר מבעיר יצר לב האדם אל הדבר באסור איסר עליו. וכמה דברים לא יעשה האדם וכשנצטוה עליהם לבלתי קרוב אליהם יהיה יצרו נוקפו ותעלה תאותו בם בהיותם אסורים עליו: