מקורי מנהגים לד

מנינ' דאסור לשמש בהם המפורש אין האיסור להסתכל בשביל דעיניו כהות רק משום היסח הדעת ומש"ה גם הכהנים מתעטפים בטליתם שלא לראות פני העם כמ"ש הב"י או"ח סי' קכ"ח וכיון דהקפד משום היסח הדעת ל"ד בכהנים דכ"ש שלא להסתכל בד"א אבל ראי' בעלמא מותר מדינא ועיין מ"ש המג"א ס"ק ל"ה והוי ממש ג"כ כמו בקשת דאסיר להסתכל בו וכמבואר באו"ח סי רס"ט וכת' האבודרהם נשאל הרא"ש אנן רואין בקשת כשמברכין הא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהו' והשיב דאין המסתכל כרואה כי המסתכל מוסי' ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה עכ"ל אך מ"מ אין אנו רואים בהם שלא יבואו להסתכל והוא זכר למקדש: סימן מא מזמנים כסא לכבוד אליהו

מפני שהוא מלאך הברית (מלאכי ג') כמ"ש ר' שמרי' גאון ז"ל וכן יסד הפייטן ביוצר השבת שחל בו ברית. המתחיל אות בריתות. הכין לתקנא כו' וכן בעל הנצחון סי' כ"ב וז"ל העכו"ם מלגלגים ואומרים ביום א' כמה מילות בעולם ואיך יגיע לכולם. דומה להאי דגרסינן בסנהדרין אמר ההוא מינא אמריתו על כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינות אית לכון א"ל אור החמה לך ולכולי עלמא ומה חמה דחדא ממשרתיו זורחת לכל העולם שכינה לכ"ש. וכן השגחת אליהו לכולם. ועוד אשיב להם כפי הבנתם שבעצמו יבין. ואומר מלאך המות יוכיח. שכמה מתים בעולם וברגע אחת מגיע מסוף העולם ע"ס. ואליהו נשתנה להיות כמו מלאך שנ' (מלכים ב ב) והנה רכב אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים עכ"ל וע"פ דבריו נראה לו. דזהו כוונת מאמרם ז"ל (ע"ז דף ס' ע"ב). מלאך המות הוא מלא עיניו והיינו כי הוא שט בכל העולם ועינו בכל ברגע אחת כאילו היה מלא עינים ממש וגרם זאת אכילת עץ הדעת דכתיב בי' וכי תאוה הוא לעינים. והנה ענין הכסא לאליהו. הוא בפרקי דר"א פכ"ט וז"ל וכך היו ישראל נוהגים למול עד שנחלקו לשני ממלכות. ומלכות אפרים מנע מהם את המילה ועמד אליהו ז"ל וקנה קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו כו' עמד אליהו וברח כי נגלה עליו הקב"ה ואמר מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי. א"ל הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גילוי עריות כו' וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים שיהיו עושים מושב כבוד למלאך הברית כו' ע"ש. וכתב ר' מאיר בן גבאי כס' תולעת יעקב. צריך לומר בפירוש זה הכסא של אליהו זכר לטוב. ואם אין אומרים כן אינו בא לשם. וכן כתב הזהר בפרשה ל"ל בזמנא דבר נש אסיק בריה לאעלה להאי ברית כו' ביה שעתא אזדמן אליהו וטס עלמא בארבע טאסין ואזדמן תמן. ועל דא תנינן דבעי בר נש לתקנא כרסייא אחרא ליקרא דיליה ונימא דא כרסייהו לאליהו. ואי לאו לא שרי תמן כו ע"ש גם בפ' ויגש רתב דהקדוש ב"ה אמר לאליהו חייך דבכל אתר דבני יקיימו קיימא קדישא אנת תהי' זמין תמן והא אתמר. ובגין כך מתקנין כרסייא לאליהו דאיהו זמין ח וזה נרמז בתיבת מילה נוטריקון מלאך יושב לפני הארון

אשמח בה' ואברך על המוגמר בריך רחמנא מלכא מארי דעלמא. כי עד הנה עזרוני רחמיו להשלים מ"א שערים ויברכני ד' בחיים ארוכים כדי שאוכל ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן: