מקורי מנהגים ג

הערה

בטרם אבא לבאר מערכת החיבור והתועלת אשר כוננתי בו, אודה ד' בכל לבב כי גבר עלי חסדו לשום חלקי מיושבי בית המדרש, וב"ה יגעתי ומצאתי, ומאד התעוררה נפשי לקול כינור תשוקת הלומודים, מטיב נגן באזני, גם נשמת התורה אשר התהלכה בקרב אבותי מעולם העירה את רוחי כאיש אשר יעור משנתו ואיקץ, והנה עט בידי ושבט סופר מהיר ביד ימיני, כתבתי חדשתי דרשתי ופרשתי ויד ד' הי' עלי חזקה, וזה שנה העברה אשר החילותי לסדר חיבורי הנקרא בשם רביד הזהב להקים עמודיו ומכוניו בריחיו ואדניו, יום ולילה עמדתי על משמרתי את עתותי הקדשתי ואת לילותי למלכות שמים הפרשתי, ומעשה ידי הקדשתי לעושיהם, לא הלכתי בחיבור הנ"ל לקראת פלפולים זרים וחדודים נקודים וברודים, אך יצאתי לבקש המרכז מן העגולה ולברר כל דין ודין לאמיתו ונדפס בק"ק פראג זה ב' פעמים וב"ה אשר חיבורי מצא חן בעיני כל רואיו, וכעת תשוקה עברה משכיות לבבי לבאר מקורו מנהגים הנהוגים בינינו עם ישראל בראותי כי לא כימים הראשונים ימים האלה, בימים מקדם המלמדים והמתלמדים עמדו בבית ה' בלילות כבימים לעסוק בדברי תורה, עלו הרים ירדו בקעות לעומק של הלכה לנצור תעודה בבית יעקל ולחתום תודה בלימודים, וכמו הצמאים למים אחרי אשר ישאבון מעמקי הבארות אשר שם יקוו המים ממעינותיהם שפוני טמוני חול, נקל להם להבדיל בין מים למי', כן עדרי צאן ישראל אחרי אשר מצאו מקור מים חיים מבאר חפרוה שרים אשר מימיהם אנו שותים הי' נקל להם להבדיל בין קודש לחול ולהבחין בין טוב ורע, והמון העם אשר לא ידעו ספר הלכו בעקבות רבותיהם ובכן יראו ושקטו, אבל היום הזה ראינו ונהפוך הוא אלה אשר עינים להם לא יראו, והעלם יעלימו את עיניהם מספרים הקדושים כי להם הלילה למשמר והיום למלאכה בחכמות ומליצות עם ולשון והעורים יביטו לראות, ויען כי רבים עתה עם הארץ אשר חכמים בעיניהם, לכן היו לשני מחנות ודתיהם שונות מהם אף מנהג הקל ידמה להם כמנהג חמור ומה שנער קטן נהג בם אומרים בדמיונם הנכזב, כי קדשי קדשים הם, ואחריהם בפיהם ירצו סלה ויהיו למס עובד לשאת עול סבל מנהגים אשר לא שערום אבותינו, ומהם מתו מספר, אשר כל תענוגות בני אדם כנכריות תחשבנה למו ותהיינה לשיכים בעיניהם ולצנינים בצדיהם, ומקרה הוא בלתי טהור, כי כל אשר ישן נושן, הן המה לאבני נגף ולצור מכשול, ובכן העדיף המרבה, והממעיט החסיר, ויפרדו איש מעל אחיו הרחק מאד, תחת אשר זה יטה שכמו לסבול ויצבור חמרים חמרים, הנה זה עומד לנדוח עליהם גרזן ולהתר אגודת מוטה וישן מפני חדש יוציא, ולא ראוי זה כראוי זה, חובה עלינו לקיים מנהגים אשר מסרו לנו אבותינו נוחם עדן כמאמר ר' תנחום בר חנלאי ב"מ דף פ"ו ע"ב לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, והרמב"ם בפ"ה מהלכות ממרים כתב דזקן ממרא שנחלק אפי' במנהגים חייב מיתה, ובמנחות דף ל"ב ע"א אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל, ועיין עוד פסחים דף נ' ע"ב בהאי דבני ביישן, וכן הוזהרנו בהרבה מקומות אל תטוש תורת אמך אמנם נגד זה מקום הניחו לנו אבותינו להתגדר ויש לאל ידונו לברר וללבן להרוס ולנטוע

א בדבר שאין מצוי בו משום מנהג כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ץ בשם הרמב"ם ו הכ"מ ובסי' רס"ד סק"ב וכ"כ הרמ"א בחו"מ סי' של"א סעיף א' בשם הריב"ש

ב כל מנהג צריך שיהיה קבוע ע"פי מנהג ותיקין כמ"ש המהרי"ק בשורש למד וכ"כ הוא בקיצור כללי הגמרא למבוא התלמוד וז"ל המנהג שאמרו מבטל הלכה דווקא מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראי' ולא טעם מנהג טעות הוא. גם במסכת סופרים פי"ד הלכה י"ח איתא מה שאמרו מנהג מבטל הלכה. מנהג ותיקון. אבל מנהג שאין לו ראי' מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת. ואף אם מצאנו ברמ"א עצמו שכ' וכן נוהגין. עוד נשאר לנו לראות אם הוא מנהג ותיקין כמ"ש הט"ז באו"ח סי' שכ"ח סק"ה ע"ש

ג אם הטעם של המנהג ידוע ומתבטל הטעם ממולא נתבטל המנהג כמ"ש המג"א סי' ט' סק"ד. וכן אם נשתנה הענין מאשר היה בזמן הראשונים רשאים לשנות המנהג כפי הזמן כמ"ש הרמ"א בתשו' סי' כ"ו מביאו מג"א סי' תר"ץ ס"ק כ"א ע"ש וכ"ש במנהג ואפילו במנהג של איסור שלא פשט איסורו מפני שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו דאז אפילו קטן מתירה כמ"ש הר"ן בפ' אין מעמידין. ועיין תוס' ע"ו דף ל"ה ע"ב בד"ה מכלל ובד"מ ביו"ד סי' קי"ב אות ג' וכמ"ש שם הב"י בשם המרדכי והרשב"א

ד על הדא דאמרו ז"ל פסחים דף נ"א ע"א דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם. כתבו תוס' שם ד"ה ואי אתה כו' ובמס' עירובין דף ק"א ע"א ד"ה ר' יוסי כו' דבדברים שנהגו מחמת טעות כסבורים שהוא אסור והוא מותר יכול להתיר בפניהם ע"ש וכן איתא בפי' הרא"ש לנדריה דף פ"א. הרי לנו לעינים דיש כח ביד ב"ד לבטל מנהגים אפי' היתר בהסתעף עי"ז טובה לישראל. והנה כי כן המחמירין והמקילין כולה כאחד לא ילכו דרך נכונה. ומקור המשחת הוא בשנותם את טעמו של המנהג. וכי לא ידע האדם את עתו של המנהג מתי נתיסד

והנה מאז בבית ישראל ראיתי שערוריה מלאני לבי לחרוש בשדה אשר לא עובד בה ולחבר בעד