מקור חיים - א פד

בפ' כי אליך אקרא כל היום לעה"ב שהוא יום אמנם בעה"ז שהוא דומה ללילה לאו זמן ציצית הוא לענין קיבול שכר לפי כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא ועוד ירצה במ"ש דאף על גב כי המצוה היא מועילה לאדם בקבר שנאמר בשכבך תשמור עליך ואחז"ל בשכבך בקבר ובענין הציצית אתמר היא שמלתו לעורו במה ישכב ר"ל בקבר כד"א בשכבך תשמור עליך כדאיתא בזוהר ובתיקונים י"ח אפילו הכי לילה לאו זמן ציצית הוא ר"ל לאו זמן קיבול שכר של מצות ציצית הוא כי לילה של עה"ז אמעיט מפ' וראיתם אותו להגיד כי אף על גב כי ילבש האדם הציצית בלילה בלא ברכה אינו משיג שלימות בעצמו זולת להגן עליו כדלעיל לפי כי עיקר הציצית הוא להשיג תוספת הרוח כנ"ל וכבר נודע מן הזוהר כי הרוח נמשך מעולם היצירה ובתיקונים ז"ל מעשיה נפשין ומיצירה רוחין ומבריאה נשמתין ונאמר יוצר אור כדאיתא בזוהר פ' תרומה ולכן לא ימשך על האדם תוספת רוח רק כשילבש הציצית ביום ואמנם לילה שהוא זמן המיתה ג"כ לאו זמן ציצית הוא לתשלום הרוח שלו לפי כי בהיותו בקבר מגין עליו בלבד אמנם בחינת הרוח המדור שלו הוא בג"ע הארץ כנודע מן הזוהר ולכן להרמב"ם ז"ל כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום והענין מיוסד עם מ"ש בזוהר פ' שלח לך והענין כי הנה הלא לך לדעת כי המובן מתוך כל המאמרים הוא כי כל בחינה משלש אלו שהם נפש רוח נשמה הוא ענין מלבוש וקרוב לשמוע כי כמו שהמלבוש החיצון הוא לצורך איברי הגוף ומלביש אותם כמו כן הם בחינות הללו כדרך מלבוש לפנימיות האדם והדברים מבוארי' הדק היטב בענין דיני פסח כי הם ג' כלים כלי חרש כלי מתכות וכו' ע"ש ולכן ימצא כי בחינת הנפש הוא מלבוש אחד וכן הרוח וכן הנשמה וכבר נתבאר במקום אחר דאע"ג כי חלק הנפש מקום מושבו הוא בכבד וכן הרוח מושבו בלב והנשמה במוח אמת הדברים אמנם זה הוא עיקר פעולתם שם אבל כל בחינה מהם היא מתפשטת בכל גוף האדם מראשו ועד רגליו ובכן תדע ותשכיל כי בחינת הנפש היא מכונה לכסות לילה מכמה סיבות אמתיות זה יצא ראשונה לפי שהנפש שבאדם נמשך מעולם העשיה שהוא סוד לילה והיא נמשכת על ידי המלאך הנקרא לילה כמשחז"ל בפ' והלילה אמר הורה גבר מלאך הממונה על הריון לילה שמו והאדם נוצר בלילה ועוד כי בלילה לא נשאר באדם זולת חלק הנפש כי כן צריך האדם לומר פ' בידך אפקיד רוחי קודם שיישן כמו שנתבאר פ' במדבר דף קי"ט וז"ל כתיב בידך אפקיד רוחי וכו' תא חזי כיון דעאל ליליא אילנא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא וכו' ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשי' בפקדונא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בלילה לא נשאר באדם זולת חלק הנפש הוא המלביש אותו לשמור אותו מסטרא אחרא השולט בלילה ולכן מכוון להקראות כסות לילה על כל העיקרים הללו ואמנם חלק הרוח הוא ראוי להקרא כסות של יום מטעם שאינו בא אל האדם אלא ביום כדאיתא בזוהר פ' במדבר במאמר הנזכר ושם נאמר ז"ל ות"ח לאו כדאי הוא האי אילנא דמותא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי בשעתא דסליק צפרא וכו' מ"ט חיין בגין דההוא אילנא דחיי גרים וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי חלק הרוח נמשך על האדם ביום ולכן מכונה לכסות יום ומה גם כי חלק הנפש נמצא באדם בהיותו בבטן אמו עיניו סתומות שדומה ללילה וחלק הרוח יעיר באדם משעה שמתפתחין עיניו ופ' מלא הוא נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך ולכן בא הדין ברוב ענין להרמב"ם ז"ל כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום שהרי הנפש הזאת היא הנקראה כסות לילה ונמצא ביום אמנם בלילה פטור מן הציצית שהוא בחינת הרוח ומה שלובש ביום דהיינו בחינת הרוח חייב בציצית הוא בחינת הרוח אפילו מיוחד ללילה וסוד הדבר מתבאר מן המאמר הקודם פ' במדבר ושם נאמר ז"ל ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד מ"ט בג"ד לראו' היש משכיל דורש את אלהי' וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי גם בלילה נכנס באדם בחינת הרוח ומתעורר כנראה לחוש העין והיינו מ"ש ומה שלובש ביום הוא רמז לבחינת הרוח חייב בציצית אפילו מיוחד ללילה דפעמים מעותד הוא להכנס בלילה נמי כאמור וזה נמצא ברוב בני אדם ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה שהוא דוגמא לבחינת הנפש כאמור אפילו לובשו ביום כי כן אינו נגרע לעולם בחינת הנפש מן האדם וכסות המיוחד ליום הוא בחינת הרוח או ליום ולילה כי כן סגיאין אינון בני נשא דמתערין בליליא ולכן חייב בציצית אפילו לובשו בלילה והנך רואה כי סברת הרמב"ם ז"ל היא נכונה ואמיתית כי הוא המוסכם ממאמר הזוהר ואין להאריך בזה כי דבר פשוט הוא:

[ב] סדינים אעפ"י שהאדם ישן בהם בבקר אין מטילין בהם ציצית דמכל מקו' אין כסו' זה דרך לבישה:

[ג] מאימתי מברך על הציצית בשחר וכו' הנה הדבר מבואר מן הזוהר פ' בלק דף קצ"ו וז"ל וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים וכו' אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא תמן וסגיר כל נהורין עילאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא וכו' כדין פתיחין כוי נהורין עילאין ונפקי ושריאן על בתי כנסיות ברישיהון דצלאן צלותין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בבקר מתעורר האור עליון ומתפשט בזה העולם והוא עת רצון שראוי להמשיך ברכה ממנו משעה שיכיר בין תכלת