מאירי על יומא ט

כל קרבנות בהמה שהיחיד מקריב בין חובה בין נדבה סומך עליהן כשהן חיים שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו אלא שיצאו מכלל זה מקצת קרבנות והם פסח ובכור ומעשר כמו שיתבאר במקומו אף באלו שחייב לסמוך עליהם אם עשאה לסמיכה שירי מצוה ר"ל ששיירה ולא עשאה כפר שאין הסמיכה מעכבת אלא שאין כפרתו מובחרת והוא שאמרו הרי הוא כאלו לא כפר וכפר וכן תנופה בקרבנות הטעונין תנופה אינה מעכבת וכן פרישת שבעה הנזכרת במשנה אינה מעכבת ראיה לדבר שהרי היו מתקינין לו כהן אחר ואם אירע הדבר שיצטרך זה השני לעבוד נמצא עובד בלא פרישת שבעה:

בבית ראשון שהיה שם שמן המשחה כשהיו ממנין כ"ג היו מושחין אותו ומלבישין אותו שמנה בגדים וזהו הנקרא רבוי בגדים ועושין לו משיחה זו וריבוי זה שבעה ימים קודם עבודתו יום אחר יום והוא הנקרא חינוך ואם לא היה שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדים כל שבעה ואם עבד בתוך השבעה הואיל ונמשח ונתרבה יום אחד או נתרבה לבד יום אחד אם אין שם שמן המשחה הרי הוא כ"ג מ"מ ועבודתו כשרה: