מאירי על יומא י

פרשת מלואים הוזכרה בתורה בשני מקומות אחד דרך צווי בסדר ואתה תצוה ואחד בסיפור העשייה בצו את אהרן ויש דברים שנכתבו בעשייה ולא הוזכרו בצואה [ויש דברים שלא הוזכרו לא בצואה] ולא בעשייה והוא לבישת מכנסים ועשירית האיפה שכל כהן מקריב ביום חינוכו וכהן גדול בכל יום ודברים אלו אע"פ שלא נכתבו כולם היו מעכבים בה ואף מקרא פרשה שנצטוה לספר הענין לישראל כדכתיב ותקהל העדה פתח אהל מועד וכו' וכתיב זה הדבר אשר צוה ד' היה מעכב ובשמיני למילואים שהיה ראשון לאהרן וראשון לעבודת המזבח ור"ח ניסן קרבו בו שלשה שעירים שעיר מילואים לחנוכו של אהרן ושעיר נחשון לחנוכת המזבח ושעיר ר"ח ואהרן מצד האנינות שאירע לו שרף את של ר"ח ואע"פ שאחר האנינות צוהו משה לאכול את המנחה וסמך עליו ליתן לכלם דין המנחה הוא הורה לעצמו שלא נאמר לו אלא בשל מילואים ושל נחשון שהיו קדשי שעה כמנחה אבל של ר"ח שהיו קדשי דורות לא ואף הוא הודה לדבריו ונתפייס:

סדר לבישת בגדי כהונה בשעת עבודה כך הוא כהן הדיוט שהוא משמש בארבעה בגדים לובש תחלה את המכנסים ואח"כ הכתונת ואח"כ חוגר את האבנט ואח"כ צונף את המצנפת כמן כובע וכה"ג משמש בשמונה לובש את המכנסים ואחריהן כתונת ואחריה אבנט ואחריו מעיל ואחריו אפוד ואחריו חשן ואחריו מצנפת ואחריו ציץ ואבנט זה בין של כה"ג בכל השנה בין של כהן הדיוט של כלאים והוא שש ותכלת והדבר ידוע שש כיתנא תכלת עמרא אבל ביום הכפורים אבנטו של כהן גדול של בוץ לבד שנאמר ובאבנט בד יחגור:

אע"פ שזהו הסדר הנוהג לדורות לעניין ביאור מיהא סדר הלבשת הכהנים בשבעת ימי המילואים לא הוזכר במקראות בפרשת הציווי על הצד שהוזכרה בפרשת העשייה והוא שבפרשת הציווי כתוב והלבשת את אהרן את הכתונת ואת מעיל האפד ואת האפד ואת החשן ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת הרי שהקדים אהרן לבניו בלבישת שש בגדים אלו ואח"כ כתב שם וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו אלמא בחגירת אבנט לא היה הפסק בין אהרן ובניו אלא שחוגרם בבת אחת ר"ל בלא הפסק מלבוש אחר בנתים ואחר שחגר את כולם באבנט היה משלים את אהרן להשלימו בהלבשתו ובפרשת עשייה כתיב ויקרב את אהרן ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד וישם עליו את החושן וישם המצנפת על ראשו וישם על המצנפת את ציץ הזהב הרי שבעה בגדים לאהרן שהמכנסים לא הוזכרו כאן כמו שפי' למעלה ואח"כ כתיב ויקרב את בני אהרן וילבשם כתנות ויחגור אותם אבנט ויחבוש להם מגבעות אלמא שאחר חגירת אבנטו של אהרן השלים הלבשתו קודם חגירת אבנט לבניו ונחלקו על זה בסוגיא זו שלדעת אחד מהם חגירת אבנט היתה באהרן ובניו ביחד כמקראות של צוואה ולדעת שכנגדו אהרן ואח"כ בניו כסדר מקראות של עשייה ומתוך שהיו הדברים סתומים בא אביי ופרשם ואמר שבכתונת ומצנפת והוא הדין למכנסים שהרי אין מלבוש קודם להם אלא שלא הוזכרו כאן שלשה בגדים אלו לא נחלקו אלא באבנט שלדעת האומר חגירה כאחת היתה הי' מלביש את אהרן מכנסים וכתונת ואח"כ מלביש שני אלו לבניו וחוגר אבנט לאהרן ואבנט לבניו ומשלים אחר האבנט חמשה בגדים לאהרן ואח"כ מצנפת לבניו ולדעת האומר אהרן תחלה בכולם הלביש את אהרן בתחלה כל בגדיו על הסדר ואח"כ לבניו והקשה לדעת האומר שחגירתם כאחת כסדר הצוואה מהו שבעשייה כתי' ויחגור אותו באבנט ואח"כ ויחגור אותם אבנט ופירשה ללמד שאין אבנטו של כה"ג שוה לשל אחרים שבכהן גדול נתפרש בו שהוא כלאים ושל הדיוט לא נתפרש ולפיכך דנין בו להיות כולו של בוץ ולדעת שכנגדו חזר וכתבם ללמד בהפך ר"ל ששתיהן של כלאים וכן הלכה חוץ מאבנטו של כה"ג ביום הכיפורים כמו שכתבנו ואח"כ מפרש על מה שהוזכר בבת אחת שלא בבת אחת דוקא שאין זה באפשר למשה לבדו ופירש בה דאקדים ר"ל שלא הפסיק בין חגירת אהרן לחגירת בניו בשום מלבוש אלא שהקדימה לבד בלא הפסק מלבוש ויש גורסין דאי אקדים כלומר דבבת אחת ודאי לאו דוקא אלא הקדימה לבד שכל זמן שאתה מזקיק לבת אחת בלא הפסק אם הקדים בנים לאהרן עכב וכל שאין אתה מזקיק לבת אחת ומתיר בהפסק אף בהקדמה בדיעבד לא עכב ואין הדברים מתיישבים בה: