מאירי על יומא עט

מאחר שביארנו שהגרלה מעכבת שני שעירי יום הכפרים שמת אחד מהם אם עד שלא הוגרל מת יקח זוג לנשאר ויגריל ואם משהוגרל מת יביא שנים ויגריל עליהם ויזווג העולה במקום המת עם המוגרל הראשון שנשאר קיים ואם של שם מת יאמר הרי זה לד' במקומו ואם של עזאזל מת יאמר הרי זה לעזאזל במקומו והמוגרל השני שאינו צריך לו ירעה עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לנדבה ואינו הולך למיתה שאין חטאת צבור למיתה:

שלש וארבעים הזאות היה כה"ג עושה ביוהכ"פ מדם הפר והשעיר והוא שאחר שהתודה על עצמו ודוי ראשון על הפר והגריל על השעירים וחזר לו אצל פרו להתודות ודוי שני עליו ועל שבטו הוא שוחט את הפר ומכניס כף ומחתה ונותן הקטרת על האש ומזה מדמו של פר שמונה הזאות בקדש הקדשים בין בדי הארון קרוב לכפורת ואע"פ שנאמר בו שבע פעמים מפי השמועה למדו בזו שבע לבד מן הראשונה ואח"כ שוחט את השעיר ומזה מדמו גם כן שמנה הזאות במקום שהזה מדם הפר ואח"כ היה מזה מדם הפר בהיכל על הפרוכת שמנה הזאות ואחריו מדם השעיר כן ואח"כ מערב שני הדמים ומזה ארבעה הזאות על ארבע קרנות של מזבח הזהב שבהיכל ואח"כ שבע הזאות מדם המעורב על אמצעו של מזבח ושופך שירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואח"כ הולך אצל שעיר המשתלח ומתודה על כל ישראל ומשלחו ומוציא אימורי הפר והשעיר לישרף כמו שיתבאר ענין זה כולו על הסדר שנה בסדר זה כגון ששחט את השעיר קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום וכן בשאר הדברים כל שהקדים את הראוי לאחר או איחר את הראוי להקדים אלא שבקצתם יש קצת תקון כמו שיתבאר ולפי דרכך למדת ששעיר עזאזל שנאמר עליו יעמד חי לפני ד' לכפר עליו צריך שיעמוד חי עד שעת וידוי הנאמר עליו לשם כל ישראל ומה שנאמר בו לכפר עליו אין הענין לכפר עליו בכפרת דמים ר"ל בכפרת דמי הפר [והשעיר] ר"ל שלא יהא צריך לעמוד חי אלא עד שיזה מדמו של חבירו אלא בכפרת גופו והוא וידוי דברים שהרי כפרת דמים אין בו וכל שמת קודם לכך צריך להביא אחר אע"פ שכבר נעשה מתן דמו של חבירו אבל משהתודה עליו אם מת אין נזקקין ויש פוסקים שכל שמת עד שנדחה לעזאזל צריך להביא אחר כמו שיתבאר בפרק ששי ס"ו א':