מאירי על יומא ע

בגדי כהונה אינם באים אלא משל צבור וכהן שיש לו כתנת משלו או שעשאתה אמו או אחד מקרוביו ונתנוה לו אע"פ שמקדישה לעבודת עצמו אינו כלום אא"כ מוסרה לצבור להיותה שלהם כשאר בגדים שבעזרה מסרה לצבור הרי היא אח"כ כשל צבור ומותר לעבוד בה בין הוא בין אחר במה דברים אמורים בשמסרה קודם שיבא לעבוד אבל אם לא מסרה בשעת הקדשו אלא שמעכבה לעצמו ועכשיו בא לעבוד בה הוא מוסרה ואינו מוסרה בלב שלם ובעין יפה ומתוך כך אין מניחין אותו לעבוד בה עבודת צבור כגון תמידין ועבודת יום הכפורים והדומים להם ומ"מ מותר לו בכך לעבוד בה עבודת יחיד כגון נדרים ונדבות ולפי דרכך למדת שיום הכפרים שאין בו עבודת יחיד כלל אינו עובד בה אא"כ מסרה במוחלט מקודם שיבא לעבוד כך היא שיטתנו וכן הדברים נראין ומ"מ יש לגדולי הרבנים שיטה אחרת וחילוף גרסאות בסוגיא ולדעתם יש קצת עבודות אף ביום הכפרים שקרויות עבודת יחיד לענין זה ושעובד בה אותה עבודה במסירה לצבור אע"פ שבשעת עבודה הוא בא למסרה ועבודה זו היא הוצאת כף ומחתה שאינה צורך צבור אלא שהיא מוטלת עליו לפנות את המקום שאינו דרך כבוד שיהיו מונחים שם:

ואע"פ שזהו היוצא לנו משמועה זו אם לשיטתינו אם לשיטת גדולי הרבנים אני רוצה להעירך מעט בביאור הסוגיא והוא שגרסת הספרים בנוסח שלנו וביאורה לשיטתינו כך הוא תני רב הונא וכו' אחר שכלתה עבודת צבור ר"ל התמיד כהן שיש לו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ר"ל נדרים ונדבות ובלבד שימסרנה לצבור ר"ל קודם שיעבוד כלומר שאע"פ שהקדישה לעבודת עצמו אינו כלום עד שימסרנה לצבור להחזיק בה כשלהם כשאר בגדי העזרה פשיטא כלומר שמאחר שמסרה לצבור של צבור היא מהו דתימא שמא לא מסרה יפה כלומר שמאחר שבשעה שבא לעבוד הוא מוסרה אינו מוסרה בלב שלם אלא מתוך שהוא נכסף לעבוד בה קמ"ל ואין חוששין בכך לעבודת יחיד הא לעבודת צבור חוששין מיתבי מדכתי' ביחזקאל ולבשו בגדים אחרים והקריבו את אשר לעם ר"ל תמיד הערב ואין לפרש שלא יעשוהו בבגדי חול שזו פשוטה היא אלא שלא יעשה תמיד הערב שהוא עבודת צבור בבגדים שלבשן בעבודת יחיד כגון נדרים ונדבות מאי לאו אחרים חשובים מהם כלומר שמתוך שהיא עבודת צבור ראויים לבגדים חשובים יותר הא כל שהן חשובים יותר אין מחלקין ביניהם לדבר אחר וכל שמוסרם לצבור אף ברגע הסמוך לעבודה דיו אף לעבודת צבור ותירץ לא פחותים מהם כלומר לא בא לדקדק בחשיבות אלא כל שהם עשויים כהלכתם מותר בין בחשובים בין בפחותים ולא בא לחלוק ביניהם אלא שלא יעבוד בשלו אף במסירה לצבור תיכף לעבודה זו היא שיטתנו ולמדת שאין בה מקום ליום הכפורים שהרי אין בה עבודת יחיד וכל שביום הכפורים אינו עובד בה כלל אא"כ מסרה במוחלט שלא בשעת עבודת עצמו אלא בשאר ימות השנה נאמרה:

וגדולי הרבנים מפרשים דברי רב הונא ביום הכפרים ואחר שכלתה עבודת הצבור פירושו לדעתם בעבודה מיוחדת ליום כגון פר ושעיר והזיותיהם ווידוייהם ועבודת יחיד פירושו הוצאת כף ומחתה וקושיית המקרא האמור ביחזקאל לא על דברי רב הונא הם מפרשים אותה אלא על משנתינו שפרשה שבגדי לבן של שחרית ביום הכפורים צריך שיהו יקרים משל ערבית בהוצאת כף ומחתה ולא עוד אלא שהם מקדימין בגרסתם הקושיא לדברי רב הונא כדי להתברר שעל המשנה היא חוזרת ואין הקושיא לפי גרסתם ממקרא שכתבנו בשיטה ראשונה ר"ל ולבשו בגדים אחרים והקריבו את אשר לעם שמקרא זה אין הכרח לפרשו ביום הכפורים אדרבא לא בבגדי שירות נאמר אלא בבגדי חול שכשיגיע זמן קרבן העם ר"ל תמיד הערב יפשיטום וילבשו בגדי עבודה אלא מפסוק אחר שנאמר שם ובצאתם אל החצר החיצונה ופשטו את בגדיהם ולבשו בגדים אחרים שנאמר למעלה הימנו ולא יעלה עליהם צמר וזו ודאי ביום הכפרים היא שאלו בשאר ימות השנה הרי המעיל כלו תכלת שהוא צמר וחשן ואפוד ואבנט כולן יש בהן תכלת אלא ביוה"כ כלומר שכשיחזרו שם להוצאת כף ומחתה ילבשו אחרים וודאי אחר שהזקיקם לאחרים לעילוי ולחשיבות הוא מתכוין אלמא שאותם של עבודת היום שבערב צריך שיהו יקרים מאותם של שחרית ותירץ לא פחותים מהם ואין חוששין להורדה בקודש מפני שעבודה ראשונה חשובה ומכפרת וזו אינה אלא לפנות את המקום ונראין הדברים לעניין פירוש ולעניין פסק כשיטה ראשונה:

אע"פ שמצוה מהודרת להיות הבגדים נאים וחשובים כל שהם דקים כל כך עד שבשרו נראה מתחתיו אין ראוי לעבוד בהם לכתחילה מעשה היה בר"א בן חרסום שעשתה לו אמו כתנת משתים רבוא ר"ל מבגד שהמשאוי הנמכר ממנו לסחורה נמכר בשתים רבוא ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעבוד בה מפני שנראה כערום ואע"פ שהיה חוטן כפול ששה מ"מ מתוך צהיבותו וספיריותו היה נראה מתחתיו כיין צלול הנראה מתוך כלי זכוכית אע"פ שהכלי עבה:

לעולם יהא אדם שוקד על דלתות התורה וחפץ בלמודה ולא יורה היתר לעצמו להתנצל בהתרשלותו מתוך עושר ורוב עסקים ולא מתוך עוני וצרכו לבקש טרפו אלא יתן לכל דבר מקום כפי הצריך לו ואין לו התנצלות מצד רוע טבעו ותכונת מזגו מצד תולדתו שמ"מ הבחירה בידו והרשות נתונה לו להכניע יצרו ולהחזירו למוטב דרך הערה אמרו עני ועשיר ורשע באים לדין עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה והוא אומר עני היה וטרוד במזונותיו אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל שהיה משתכר בכל יום טרפעיק אחד והוא סלע מדינה שהוא חצי דינר ונותן חציו לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו פעם לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש ליכנס עלה לגג וישב בפני ארובה לשמוע דברי אלקים חיים מפי שמעי' ואבטליון אמרו ערב שבת היה ותקופת טבת היה ירד עליו השלג (ושברו) כיון שעלה עמוד השחר אמר שמעיה לאבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום ג' אמות שלג פרקו השלג מעליו והרחיצוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת עשיר אומרין לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי אומרים לו כלום היית עשיר יותר מר' אליעזר בן חרסום שהניח לו אביי אלף עיירות ביבשה ואלף ספינות בים ולא הלך לראותן אלא יושב ועוסק בתורה פעם אחת היה הולך ללמוד תורה ועבר באחד מאותן עיירות שלו מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא ר"ל שהיו תובעין ממנו מס הראוי לכל גלגולת של בני העיר ליתן לשר העיר ושלו היה והיו סבורים שהיה מן העיר ותובעין ממנו והוא מתנצל להם שאינו מן העיר אלא שהולך ללמוד תורה ואמרו חיי ר' אליעזר בן חרסום אדונינו אם אנו מניחים אותך ולא אמר להם כלום רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה והוא אומר נאה הייתי ויצרי פוחז עלי כלומר שטבעי גרם לי אומרין לו [כלום] נאה היית יותר מיוסף שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בכל יום בדברים בגדים שלבשה לו ערבית ר"ל שלבשה בשבילו להתקשט בפניו לא לבשה שחרית ויש גורסין שהלבישה לו ואמרה לו השמע לי והוא אומר לאו אמרה לו הריני חובשך בבית האסורים אמר לה ד' מתיר אסורים הריני כופף קומתך אמר לה ד' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך אמר לה ד' פוקח עורים נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה לשכב אצלה בעוה"ז ולהיות עמה בבאר שחת לעוה"ב נמצא הלל מחייב עניים ור' אליעזר בן חרסום מחייב עשירים ויוסף מחייב את הרשעי':