מאירי על יומא סח

דבר שאין מתכוין מותר בשבת כל שאין שם פסיק רישיה ודבר זה יש בו חלוקות גדולות וכבר ביארנו כולם במסכת שבת וכן מלאכה שאינה צריכה לגופה נחלקו בה הפוסקים אם פטור עליה אף במתכוין אם לאו ולדעת הפוטר במקדש מיהא מותרת לכתחילה שאין שבות במקדש:

כל הקוצץ את הנגע בין מן האדם בין מן הבית בין מן הבגד בין קודם שיבא לפני כהן בין בימי הסגר בין בימי החלט בין כולה בין מקצתה בין שקוצץ את הנגע או בין שתולש סימני טומאה או שהכוה את המחיה עובר בלאו שנאמר השמר בנגע הצרעת אפילו לא הועילו מעשיו להתגלגל בהן מטומאה לטהרה ומ"מ אינו לוקה בלאו זה עד שיועילו מעשיו ואם היתה הבהרת במקום ערלה ימול ואל יעכבהו קציצת הבהרת שמצות עשה דוחה את לא תעשה במקום שבשעה שעוקר הלאו מתקיים העשה כמו שביארנו בראשון של יבמות ד' א':

המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה ופרשו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט ר' מאיר אומר פשט וקדש ידיו ורגליו ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגד לבן ולבש וקדש ידיו ורגליו אמר הר"ם בגדי זהב הם בגדי כהנה גדולה שלובש בשאר ימי החול והם שמנה כלים והם מארגמן ושש וצמר צבוע תכלת וזהב ואבנים כמו שמפורש בתורה והם כתנת ומכנסים ומצנפת ואבנט ומעיל וחשן ואפד וציץ ובגדי לבן הם ארבעה והם שמשתמש בהם כהן גדול בעבודה המיוחדת בצום כפור והם כלם מפשתים לבן אמר השם כתנת בד קדש ילבש ואין הלכה כר' מאיר בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה ובין הערבים הינדוין של שמנה מאות זוז דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בשחר היה לבוש של שמנה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה אלו נוטל מן הקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו פילוסין והינדוין מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם ויש הפרש ביניהם בצורת החתוך בלבד אבל עצמן ר"ל השתי והערב שלהם הוא הפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב ואמר אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש ואין הלכה כר' מאיר בא לו אצל פרו ופר היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו כל מה שמשתמשים בו חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום לפי שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותה דמיון יפה ויצטייר הכל בדעתך כאלו ראית אותו בעין במסכת מדות בעזרת שדי והכהנים והעם העומדים בעזרה וגו' והם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר הכתוב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובא הקבלה כי משה ע"ה אמר לישראל בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו וכן ראוי ומצוה לעשות תמיד בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב ומזכירין אותה לשבח קלפי הוא כלי עץ חלול אשתורע קורין אותו בערבי בקס והוא בלשון עברי ברוש:

אמר המאירי הביאוהו לבית הפרוה ר"ל אחר שנגמרה עבודת התמיד והמוספין אע"פ שלא הוזכרו כאן שהמוספין אחר התמיד היו ולא היה פושט בין תמיד למוסף וכשנגמרה עבודתם ורוצה להתחיל בעבודת היום הולך לבית הפרוה וכבר ביארנו שהיא לשכה שבעזרה במקום קדש ועל גגה היה מקום טבילה ומתוך שבנאה מכשף אחד שהיה שמו פרוה אחר שחזר בו קראוה בית הפרוה ופרסו סדין בינו לבין העם לצניעות והיה של בוץ כדי להכיר שעבודת היום בבוץ וקודם שיפשוט את בגדיו מקדש ידיו ורגליו קדוש שני לכבוד פשיטת בגדי זהב שעליו ופושט אותם ויורד וטובל טבילה שניה שטעונה מקום קדש ועולה ומסתפג ומביאים לו בגדי לבן ולובשם ומקדש קדוש שלישי לכבוד לבישתם ור"מ חולק לומר ששני הקדושין לכבוד הבגדים שהוא רוצה ללבשם הם באים אלא דחד מקמי טבילה וחד לבתר טבילה ומתוך כך אינו עושה את הראשון אלא לאחר שיפשוט הבגדים שעליו אלא פושט תחלה ומקדש וטובל ועולה ומסתפג ומביא בגדי לבן ולובש ומקדש והלכה כת"ק:

ולעניין ביאור בגדי זהב הם השמונה שמשתמש בהן כהן גדול בכל השנה והם כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט ומעיל וחשן ואפוד וציץ ובגדי לבן הם ארבעה הראשונים שהזכרנו ר"ל כתנת ומכנסים ומצנפת ואבנט וכולם של פשתים לבנים וחוטן כפול ששה:

ואמר אח"כ בשחר היה לובש וכו' ולא שחר ממש קאמ' שהרי עבודת התמיד בבגדי זהב היו נעשות אלא פירושו לעבודת היום הסמוכה לשחר ובערב פירושו לעבודת היום הסמוכה לבין הערבים דהיינו הוצאת כף ומחתה ואמר שבגדי לבן אלו המיוחדים לעבודת היום אין אותם של שחרית ר"ל המיוחדים לעבודת היום של שחרית כגון עבודת הפר והשעיר דומים לאותם המיוחדים לעבודת היום של בין הערבים כגון להוצאת כף ומחתה אלא בשחר לובש פילוסים של שנים עשר מנה ר"ל בגדי פשתים הבאים מרעמסס שבתרגום ירושלמי מתרגם רעמסס פילוס ואומר שבשחר לובש מאותם פשתים החשובים שברעמסס שהמשאוי הידוע אצלם מהם נמכר שנים עשר מנה ובערב הנדוין ר"ל בגד הבא מהודו וי"מ מארץ כוש ומפני שיונתן תרגם היהפוך כושי עורו הינדואה של שמונה מאות זוז שהם שמונה מנים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בשחר של שמונה עשר מנה ובערב של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה:

ושאלו בגמ' אטו מניינא אתא לאשמעינן כלומר וכי עד השתא מי לא ידעינן שי"ח וי"ב הם שלשים אלא שבא ללמד שאם בא להוסיף בזה ולפחות מזה כל שבין שניהם שלשים דיו וכן דוקא שיהו של שחרית חשובים יותר מאותם של ערבית והביאוה מדכתיב בשחרית ארבעה פעמים בד כלומר כתנת בד ומכנסי בד ובאבנט בד ובמצנפת בד כלומר בד שבבד ר"ל המובחר שבהם ומ"מ דברים אלו אם לא עשה לא עיכב אלא שראוי לעשות כן למצוה:

ואמר אח"כ אלו ניטלין משל הקדש כלומר עד שיעור זה ניטל משל הקדש ואם רצה להוסיף משלו מוסיף ומ"מ דוקא שיקדיש התוספת כמו שיתבאר וי"מ שחשיבות בגד זה לא נאמר אלא על הכתנת וכן כתבוה גדולי המחברים:

בא לו אצל פרו כלומר אחר שמתלבש בבגדי לבן הוא מתחיל בעבודת היום ובא לו אצל פרו והוא האמור עליו בזאת יבא אהרן וכו' בפר בן בקר ואותו הפר היה עומד בין האולם ולמזבח מפני שאותו אויר שביניהם נקרא צפון ופר זה היה חטאת ששחיטתו טעונה צפון כעולה ושאר קדשי קדשים והיה הפר ארכו עומד בין צפון ודרום ראשו לדרום סמוך לקרן מערבי דרומי של מזבח ואחוריו לצפון ופניו למערב פי' בגמ' שהיה עוקם ראשו שבדרום לצד המערב וכן פי' בגמ' שלא היו מעמידים אותו ראשו למערב לגמרי ואחוריו למזרח שהיו חוששין שמא ירביץ גללים לצד המזרחי וגנאי הוא שיראה בית הרעי שלו לצד המזבח וכה"ג עומד במזרח ופניו למערב וסומך ידיו על ראש הפר בין שתי קרנותיו ומתודה וידוי ראשון של עצמו ובני ביתו ר"ל אשתו כדי שיהא זכאי וראוי לכפר על החייב כך למדו מפי השמועה וכפר בעדו זו כפרת דברים ולא כפרת הדם לבד ר"ל שיתכפר בזריקת הדם וכדכתיב בשעיר שבפנים וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל שפירושו הזאת הדם שהרי נאמר אח"כ וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו אלמא כפרה זו קודם שחיטה היא אלמא שאין זו אלא כפרת דברים:

ואמר אח"כ על לשון הוידוי שכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ד' ומ"מ יתבאר בגמ' שאין הסדר כן אלא תחלה מזכיר לשון חטא ואח"כ לשון עון ואח"כ לשון פשע וכן שיאמר חטאתי עויתי פשעתי והענין הוא שהעוונות כנוי לזדונות והפשעים כנוי למרדים ר"ל מה שנעשה להכעיס והחטאים כנוי לשגגות וראוי להקדים הקלה ואחר שהזכיר הכהן את השם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו וכו' שאין עונין אמן במקדש כלומר שאין די להם בעניית אמן דכתיב ומרומם על כל ברכה ותהלה וכן כתיב כי שם ד' אקרא וכו' כלומר כשאני קורא את שמו אתם תנו לו גודל:

ואחר שהתודה קודם שישחוט את הפר בא לו וכו' כלומר יוצא לו מבין האולם ולמזבח שהתודה שם והולך לו לצד מזרח העזרה כנגד פתח העזרה לצפון המזבח ר"ל לקרן מזרחי צפוני של מזבח ששם השעירים עומדים והולך הסגן לימינו והוא הכהן שמתקינין לו אם חס ושלום יארע לו פסול וראש בית אב משמאלו והוא אותו שהיה ראוי לעבוד באותו היום לחשבון בתי אבות שבמשמר אלמלא שהוא יום הכפורים ושם הוא מוצא שני שעירים שהוכנו שם למה שנאמר בעבודת היום ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו' ואחד מהם חטאת ולפיכך צריך צפון ואע"פ שעכשיו אינו בא לשחטו מ"מ כל מעשיו טעונים צפון ובא לו לשם להגריל עליהם איזה לשם ואיזה לעזאזל וקלפי היה שם ר"ל כלי של עץ חלול ובה היו שני גורלות של אשכרוע ר"ל של ברוש אחד כתוב בו לה' ואחד כתוב בו לעזאזל ובן גמלא והוא כהן גדול שהיה בבית שני ששמו בן גמלא עשאן לאותם הגורלות של זהב לכבוד היום והיו מזכירין אותו לשבח והפסיק בכאן בעבודה לדברים אחרים שנתגלגלו ע"י גורלות אלו שעשאן בן גמלא של זהב ולא חזר בה עד הפרק שאחריו ר"ל טרף בקלפי:

זהו ביאור המשנה וכולה על הסדר שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: