מאירי על יומא מב

שמא תאמר אחר שאין עשן המערכ' נוטה לשום צד מהו שאמרו מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון כלומר שרוח דרום מנשבת ומטהו כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבים שהיה סימן להם שכך יהא כל השנה ורוח דרומי מביא גשם ומרקיב את הפירות נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחים שרוח צפוני מונעת הגשמים דכתיב רוח צפון תחולל גשם ור"ל תמנע מלשון חלילה לעבדיך ומשמרת את הפירות מלרקב נטה כלפי מזרח [הכל שמחין עניים] שנמצא שרוח מערבי מביאה גשמים ובעלי בתים מפני שהפירות משתמרין נטה כלפי מערב כלומר שרוח מזרחי מנשב הכל עצבים עניים מפני שגשמי שנה מועטין ובעלי בתים מפני שהפירות מרקיבין וא"כ היאך אמרו שאין הרוח מזיזתו פירשו בה שמ"מ נטייתה היתה ביושר ולא היתה מתפזרת וזהו ענין דאזיל ואתי כדיקלא ודבר זה דוקא באש שהי' בא מן ההדיוט אבל אש שהי' בא מן השמים נאמר עליה שהיתה רבוצה כארי ר"ל עומדת על של הדיוט בחוזק וברה כחמה לרוב בהירותה ויש בה ממש אף בשלהבת שלה ואוכלת עצים לחים כיבשים ולא היתה מעלה עשן כלל ומקדש שני היה חסר משל ראשון חמשה דברים והם א. ארון וכפורת ב. כרובים ג. אש של שכינה ד. רוח הקדש ה. אורים ותומים ואף כשתאמר שהיה שם אש יורד מן השמים מ"מ לא היה מסייע כלל לאש של הדיוט למהר את ההקטרה שהאש שהיתה יורדת במקדש ראשון היתה מעכלת כל הקרבנות ולא היו הכהנים צריכים להביא אלא שני גזירי עצים לקיים מצות הבאה מן ההדיוט אבל אש שהיה יורד במקדש שני לא היה מעכל הקרבנות והיו הכהנים צריכין להביא עצים למערכה:

כל כלי עץ העשוי לנחת והוא שאינו מטלטל אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה וכבר ביארנוה במס' חגיגה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

בראשונה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק השני שבה שעניינו לבאר קצת ענייני עבודה כלליים לכל יום ושזה החלק יתבאר בפרק זה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר הנהגתם בתרומת הדשן שהיא עבודה כמו שהתבאר והשני בשאר עבודות שהיו בתמיד של שחר על איזה צד היו זוכים בהם וכמה כהנים צריכים בעבודת התמיד השלישי להודיע שבקצת ימים היו צריכים להרבות בכהנים אף לעבודת התמידין לסבת קצת תוספת עבודות שבהם וכן בקצת הקרבנות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר: