מאירי על יומא מא

הרבה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ואלו הן א. לא הפילה אשה מריח בשר קדש ב. שלא הסריח בשר קדש מעולם אע"פ שהיו שם שלמים שזמנן שני ימים ולילה א' ופעמים שהיה החום מתגבר ואעפ"כ לא היה הבשר מסריח וי"מ שלא הסריח את ידי הכהנים הממשמשין בבשר תמיד ג. שלא נראה זבוב בבית המטבחים אע"פ שדרכן בכך ד. שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים וזה שאמרו י"ב ב' ביוסף בן אילס שאירע פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו לא קרי היה אלא פסול מגע של טומאה ויש אומרים שניסים אלו לא נאמרו אלא במקדש ראשון ומעשה יוסף בן אילס היה בבית שני ה. שלא נמצא פסול בעומר שאלו היה כן לא היו יכולים עוד לקצרו ולהביאו שאע"פ שקצירתו דוחה שבת מ"מ לא היו מוצאין ממנו כל כך אלא בריחוק מקום ו. שלא אירע פסול בשתי הלחם שאילו אירע כן לא היו יכולים להביא אחרים שלא היתה אפייתם דוחה יו"ט ז. שלא אירע פסול בלחם הפנים שאילו אירע בו פסול אף בחול היה השלחן לן שעה אחת בלא לחם ח. עומדין צפופים ומשתחוים רווחים ר"ל כשהיו ישראל עולין לרגל עומדים צפופים ר"ל בדוחק כאדם שצף ומגביה את עצמו מרוב הדוחק עד שאף רגליו אין יכולות לעמוד בקרקע על שטח אורכן ורחבן אלא שסומכי' על גודלן שמתוך דוחקן היו מתפשטים לצד המערב בי"א אמה אויר שהיו אחורי הכפורת שתחילה היו מתכנסים על י"א אמה של דריסת רגלי ישראל ומשם נכנסין דרך בית החליפות בין צדי ההיכל לכותל העזרה עד שכל אותן אוירים מתמלאים מהם ומשם מתפשטין עוד לי"א אמה אויר שאחורי הכפורת ובכל מקומות אלו עומדי' צפופים ואעפ"כ נעשה להם נס בשעת השתחואה שהיה המקום מתרחב להם ארבע אמות בין כל אחד ואחד כדי שלא ישמע אחד וידויו של חבריו כדי שלא יתבייש ט. שלא הזיקו נחש ועקרב בירושלים אע"פ שהיו שם מצויים הרבה י. שלא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים אלא אלך ואלין חוץ לירושלים יא. שמעולם לא כבו גשמים אש של מערכה ומכאן אתה למד שמזבח החיצון שבעזרה לא היה מקורה יב. שעשן המערכה היה עולה ביושר ולא היו כל רוחות שבעולם מזיזות אותו יג. ששברי כלי חרס היו נבלעים במקומן מפני שצריכים היו ליגנז במקום קדוש דכתיב ואשר יזה מדמה ר"ל של חטאת על הבגד יכבס במקום קדוש ונאמר אח"כ וכלי חרס אשר יבושל בו ישבר ר"ל במקום קדוש גם כן ואלו לא היו נבלעין במקומן היו עושין שם אשפה יד א'. וטו א'. [וטז א'] ויז א' הם בענין זה והוא שמוראה ונוצה של עולת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעים במקומן ר"ל במקום שהוא נותנן והוא במזרחו של כבש וכמו שאמרו במסכת תמיד פ"א מ"ד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והולך למזרחו של כבש שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון המזבח הפנימי והמנורה ועל זה נאמר במקרא במוראה ונוצה והשליך אל המזבח קדמה אל מקום הדשן יח. בלחם הפנים שסילוקו היה כסידורו שנאמר לחם חם ביום הלקחו יט. שמקום ארון לא היה מן המדה שהרי בית קדשי הקדשים לא היה אלא כ' אמה על כ' אמה והארון היה עומד באמצע הכותל וארכו אמתים וחצי ואעפ"כ כשהיה אדם מודד מצדו של ארון עד הכותל מכל צד היה שם עשר אמות ריוח כדתנן מגילה י' ב' ארון יש לו עשר אמות לכל רוח כ. שגוף הכרובים היה עומד בנס דכתיב וכנפיהם עשרים אמות פרוסות מקיר אל קיר חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות כנף הכרוב השני (וכתיב) עשר אמות מקצות כנפיו [ו]עד קצות כנפיו נמצאו הכנפים מחזיקות כל החלל ונמצא עובי גופן אינו מחזיק כלום אלא בנס היה עומד כא. שהיה אש יורד מן השמים על המזבח: