מאירי על יומא קעג

כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא נוחל גן עדן ותלמידיו יורדין לגיהנם וכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו שלא ירד הוא לגיהנם ותלמידיו נוחלין גן עדן שנא' כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת:

המקניט את חבירו אפילו בדברים שהוא צריך לפייסו כמו שביארנו במשנה צריך לפייסו בשלש חבורות של שלשה בני אדם כלומר שיפייסהו שלשה פעמים כל אחת בשלשה בני אדם ר"ל שאם לא מחל לו בראשונה יחזר אחריו שניה ושלישית ומכאן ואילך אינו צריך ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לד' אלקי ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך ומדת חסידים שלא להתעקש שלא למחול אדרבא ראוי לו להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו שיהא מזומן לו לבקש ממנו מחילה וימחול לו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו:

עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה רכילות לשון הרע בעל חימה ובעל מחשבה רעה והמתחבר לרשע והרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה והמסתכל בעריות והחולק עם הגנב והאומר אחטא ואשוב והמתכבד בקלון חבירו והפורש מן הצבור והמבזה רבותיו ר"ל שאינו נוהג בכבודם כראוי שאלו מבזה ממש אף בשאר ת"ח הוא אפיקורס כמו שביארנו בפרק חלק צ' א' והמעכב את הרבים מלעשות מצוה והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה והמשתמש בעבוטו של עני והמקבל שוחד ע"מ להטות את הדין והמוצא אבידה ואינו מחזירה והרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו והאוכל שור יתומים ואלמנות והחולק על דברי חכמים והחושד בכשרים והשונא את התוכחת והמלעיג על המצות ודברים אלו אין סבת עכוב התשובה שוה בכלם וכבר ביארנו כל הענין ביאור מרווח בילדותינו בחיבור התשובה: