מאירי על יומא קסט

עיר שישראל ועובדי האלילים דרים שם אם רוב גוים מחזיקים אותו בגוי להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות ומ"מ מפקחין עליו ומצווין אנו להחיותו מספק אם רוב ישראל מחזירין לו אבידה כישראל גמור מחצה על מחצה אין אנו צריכין להחזיר אבידה ואם נגח שור שלנו את שלו פטורים מלשלם נגח שור שלו את שלנו משלם מחצה ועל המחצה האחרת הוא טוען אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול ששור של ישראל שנגח שור של עובדי אלילים פטור ושלהם שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם כמו שביארנו במקומו ולענין יוחסין אין מיחסין תינוק זה אם הוא נקבה לכהונה אף בדרך שאין לחוש לאסופי על הדרכים שהתבארו במקומו אבל מפקחין עליו את הגל אפילו ברוב גוים:

המשנה החמישית והיא מענין החלק השני גם כן והוא שאמר מי שנפלה עליו מפלת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו אמר הר"ם מפקחין שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא ימצא לו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת ואם מצאו חי אע"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרו מצאוהו חי מפקחין עליו ואמרו ואם מת יניחוהו כי מן החכמים מי שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחי' אותו תחת המפלת ואין על זה חולק:

אמר המאירי מי שנפלה עליו מפולת ספק ישנו שם ספק אינו שם הואיל ויש לחוש שהוא שם וכן אפי' נצטרף בו ספק אחר והוא שאף כשתמצא לומר שהוא שם שמא כבר מת ואין החילול מועיל בו וכן אף כשתמצא לומר שהוא חי ספק גוי ספק ישראל מחללין עליו ומפקחין התחילו לפקח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפקוחו אע"פ שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפי' שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה ואם מת יניחוהו שאע"פ שמצילין את המת מן הדליקה להעבירו מחצר לחצר בלא עירוב בזו כך אמרו אי לא שרית ליה טלטול שלא לצורך מתוך שאדם בהול על מתו אתי לכבויי אבל במפולת אין גזירה שהרי אין כאן חשש איסור תורה שנתיר את הפיקוח בשבילו ופי' בגמ' שכשבודק בזה אם חי אם מת אם בדק מצד ראשו כל שהגיע עד חוטמו ומצאו מת אין צריך עוד בדיקה אבל אם בדק דרך מרגלותיו כגון שנזדמן לו הפקוח כן אע"פ שבדק עד טבורו או לבו ומצאו מת אין סומך בכך עד שיגיע לחוטמו וכן פירשו שם שאם היו הרבה בני אדם במפולת זה על גבי זה ומצא עליונים מתים אל יאמר שכבר מתו התחתונים אלא יפקח ויבדוק מעשה היה ונמצאו עליונים מתים ותחתונים חיים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

הבא במחתרת וקם עליו בעל הבית והרגו פטור מפני שסתם הדברים שהגנב אף על עסקי נפשות הוא בא שאם יקום עליו בעל הבית ויתריס כנגדו שיהרגהו לפיכך אם הדבר ברור שאינו בא על עסקי נפשות כגון אב במחתרת של בן אם הרגו חייב וכבר ביארנוה במקומה במסכת סנהדרין ע"ב א':

כהן שהרג במזיד אין מזבח קולטו ואפי' רצה לעבוד מוסרין אותו לידון שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ומ"מ אם התחיל בעבודה ממתינין לו עד שיגמור שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכן אם הרג בשוגג אין מזבח קולט לחייב עליו גואל הדם אלא כהן ועבודה בידו ונמצא שהזר אינו נקלט במזבח ומ"מ כל שאינו חייב מיתה מן הדין אלא שמתירא מן המלך שמא יהרגוהו בדיני מלכות או בית דין בהוראת שעה מזבח קולטו ואין אומרין שאינו קולטו אלא במי שחייב מיתת בית דין בעדים והתראה כמו שביארנו במסכת סנהדרין ל"ה ב' ובמסכת מכות י"ב א' וזה שאמרנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דוקא להמית על הדרך שביארנו אבל להחיות מוסרין אותו כלומר שאם היה יוצא ליהרג וטען שפלוני כהן יודע לו זכות מוסרין לו שני תלמידי חכמים לילך שם לראות אם יש ממש בדבריו ואם יש ממש בדבריו מביאין אותו ואפילו היה עובד עבודה יניחוה ויבא אחר תחתיו וי"מ במה שכתבנו דוקא להמית כגון שהיה יודע בעדות לחייב את הרוצח שאם היה עובד עבודה אין מזקיקין אותו לבא ולהעיד עד שיגמור: