מאירי על יומא קסח

חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ורצו עשרה בני אדם והביאו עשרה גרוגרות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורים ואפי' הבריא בראשונה וכך היא שנויה במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל ס"ד א' וכן שאם יש שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלש גרוגרות בעוקץ אחד מביאין את השלש הואיל וממעט בקצירה:

כל שהתרנו בענין ספק נפשות להקל אף בספק שבת אחרת כן ר"ל שאם חלה בשבת ואמרו עליו שהוא צריך לרפואה שמנה ימים רצופים שנמצאו בהם שתי שבתות אין אומרין נמתין שלא להתחיל ברפואתו עד מוצאי שבת כדי שלא נחלל עליו אלא שבת אחת שהרי היום מיהא אינו בספק מיתה אלא מתחילין ברפואתו מיד:

מחמין חמין לחולה לכתחלה בשבת בין להשקותו שהוא דבר מועט בין להברותו ר"ל להרחיצו כדי לחזק איבריו אע"פ שרחיצה זו של חיזוק איברים אין בה צורך למהירות כל כך והיה לנו לומר שנמתין לה כדי שלא נחלל בה שבת שמ"מ ממהרת היא בחזוק איבריו ואין משהין לו שום דבר תועלת לגמור רפואת החולי וזה שנאמר בסוגיא זו אין אומרין נמתין לו עד שיבריא י"מ בו אין אומרין להמתין מצד שיש לחוש שמא יבריא מאליו ולא יצטרך היום לכך ונראה לי בפירושו אין אומרין להמתין בדברים אלו עד שיבריא ר"ל אא"כ הבריא ונתברר שאינו צריך ואין צריך לעשות דברים אלו לא על ידי גוים ולא ע"י קטנים אלא אף בגדולים וצריך להזהר שלא לעשותם על ידי נשים וכותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת ר"ל שמתעצלין בדבר מפני שמפקפקים על שאנו מצוים אותם לעשות ואין אנו עושים בעצמינו שמא יש סרך איסור בדבר ושאנו מקילים בהם שלא להקפיד אם יתלה הקולר בצוארם וי"מ בה שמדמין מלתא למלתא ויבואו להקל במה שאין בו סכנה ואין נראה כן ויש גורסין אבל מצטרפין לדעת אחרת ומפרשים בה שאם נשים וכותים אומרים צריך אין מחללין על פיהם אפילו הוחזקו בבקיאים אבל מצטרפין לדעת אחרת ר"ל שאם אמרו שלשה אינו צריך ואחד ואשה עמו אומרים צריך הרי אומדנת האשה חשובה לעשות צירופה כשנים אומרים צריך להיות נקראים תרי וכבר ביארנו תרי כמאה וכו':

מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין אף במקום שיש עמה סרך למלאכה אחרת כיצד ראה תינוק שנפל בים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין אע"פ שהוא יודע בודאי שצד דגים עמו ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדגים ואם נתכוין לכך פטור מ"מ הואיל והוא מתכוין גם כן להעלות את התינוק ולא עוד אלא אפי' נתכוין להעלות דגים לבד ולא לתינוק כל שהעלה תינוק עמו פטור ואצ"ל אם כיון לתינוק והעלה דגים לבד שפטור ובתלמוד המערב אמרו במסכת שבת פרק אורג ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר היה מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ויראה על מותר זה שפירושו פטור שלכתחלה ודאי כך שמצרף כונת איסור עם כונת היתר אסור:

ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא להשפיל שפת הבור ומעלהו ואע"פ שמתקן בה מדריגה לצורך חול בשעת עקירתו ננעלה דלת בפני תינוק ויש לחוש שמא יבעת וימות שובר את הדלת ומוציאו ואע"פ שהוא מבקע עצים לנסרים שהוא צריך להם:

נפלה דליקה ויש שם אדם שיש לחוש לו מכבין אותה להציל אותו ממנה והורסים כדי להפסיק בדליקה שלא תתפשט למקום שיש לחוש שם לסכנת נפשות ואפי' היתה הדליקה בחצר אחת והתינוק בחצר אחרת הואיל ומ"מ יש לחוש שתתפשט הדליקה לשם ואע"פ שבשעת כיבוי הוא ממעך את הקרקע ומשוה גומות:

פיקוח נפש אין הולכין בו אחר הרוב כיצד חצר שהיו בו ישראלים ועובדי האלילים עמהם שאין אנו מצווים לחלל שבת עליהם אחר שאין להם שום דת ונפלה עליהם מפלת מפקחין על הכל ולא סוף דבר בשישראל רוב או כשהם מחצה שספק נפשות להקל אלא אף בתשעה מהם גוי' וישראל אחד ביניהם ולא סוף דבר כשהיו במקום קביעותם שהרי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא אף כשפירשו ממקום קביעותם ומ"מ יש בזה צד שאין מפקחין והוא שאמרו הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו כלומר פירשו כולם ממקום קביעותם והלכו זה בבית זה וזה בבית זה ולא נשאר שם אפילו אחד ונפל מפולת על אחד מהן מפקחין שהרי אי אפשר שלא היה אחד מן הפורשים ישראל ושמא זה שהרי חזקת רוב גוים כבר הלכה לה אבל אם נשתייר אפילו אחד בחצר ראשונה אומרים על הפורש שמן הרוב פירש ואין מפקחין הא כל שנפל בחצר ראשונה הואיל והוחזק שם ישראל מפקחין אפי' לא נשתייר שם אלא אחד וי"מ בהיפך שאם פרשו כולם ואחר שפירשו הלך אחד מהם לחצר אחרת אין מפקחין שהרי לא הוחזק כאן ישראל אבל אם לא פירשו אלא מקצתם והלכו להם ונכנס אחד מהם לבית אחד ונפלה עליו מפולת מפקחין שחוששין שמא זה הוא הישראל מאחר שלא בעקרה כל החבורה ממקומה והרי החבורה נידונת כמחצה על מחצה כל הפורש ממנה מפקחין עליו ואם הוא מחצה ישראל מפקחין על כל ספק מהם בין בפריש כולהו בין בפריש מקצתיהו וי"מ פריש כולהו מפקחין שאין כאן אלא חדא ספיקא פריש מקצתיהו אין מפקחין שיש כאן תרי ספיקי ואין זה כלום שבפקוח נפש אף בתרי ספיקי מפקחין וכמו שאמרו פ"ג א' מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק גוי ספק ישראל מפקחין ואע"פ שאפשר לפרשה באו או מ"מ הדברים נראין שאפי' היו שם כל הספיקות ביחד מפקחין וכן כתבוה גדולי המפרשים: