מאירי על יומא קמד

בגדי כהונה לא היו נעשין ע"י חייט שיחתוך במספרים ויתפור במחט אלא לא היתה בהם תפירת מחט כלל וכל הבגד כתקונו ובשלמותו היה על ידי אריגה אלא שבתי הידים של כתנת היו נארגות בפני עצמן ומחוברות בגוף הכתנת על ידי תפירה במחט המגעת עד פס ידו:

ארון שעשה בצלאל כבר ידעת שנצטוה להיותו של עצי שטים מצופה זהב מבית ומחוץ ושיהא גבהו עם שוליו אמה וחצי שהם תשעה טפחים ולפיכך עשה בצלאל שלש ארונות אמצעי של עץ והושיבו בתוך אחד של זהב והושיב אחד של זהב לתוכו וחפה שפתם בזהב ונמצא ארון של עץ מצופה זהב מבית ומחוץ וארון של עץ עשאו גבוה תשעה עם שוליו שהיה עבין טפח ונמצא גובה חללו שמנה ופנימי של זהב עשאו בגובה שמנה עם עובי שוליו כשיעור שימלא חלל האמצעי ועובי שוליו היה טפח גם כן ונמצא חללו שבעה והחיצון היה של אחד עשר ומשהו עם עובי שוליו מפני שעובי שוליו היה טפח והוצרכו עוד תשעה בחללו שתהא שפתו שוה לשפת האחרים ונמצאו עשרה ועוד טפח שהיה עולה למעלה להשלים כנגד עובי הכפרת שהיה טפח שנאמר אל פני הכפרת ואין פנים פחותים מטפח והרי אחד עשר ומשהו הנשאר היה לזר זהב ר"ל כתר קטן שהיה עולה למעלה מן הכפרת והוא שאמרו שלשה זרים הם ונרמזו בהם שלשה כתרים של מזבח והוא רמז לכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ואין לשבט אחר בו כלום כתר מלכות זכה בו דוד ואין לשבט אחר בו כלום כתר תורה הרי הוא מונח לכל מי שירצה והוא שכתוב ועשו ארון ולא נאמר בו ועשית כבשאר הכלים ללמדך שבידו הוא ללמוד ולהתחכם יגעתי ומצאתי האמן ובלבד שיתעסק בה לשמה שאם תאמר שלא לשמה אף היא משתכחת ממנו דרך הערה אמרו כתי' זר וקרינן זר זכה נעשה לו זר לא זכה ר"ל שנתעסק שלא לשמה הרי היא זרה הימנו ר"ל שמשתכחת ממנו ויש במקרא זה ר"ל ועשו ארון רמז אחר והוא שכל תלמיד חכם בני עירו מצווים לעשות מלאכתו כדי שיהא לו פנאי לעסוק בתורה:

כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו ר"ל שעושה עבירות בסתר אינו תלמיד חכם אלא שנקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה כלומר שהוא שותה תורה כמים ועושה עולה שכל שלמד תורה ואין בו יראת שמים לקיימה נוח לו שלא למד והוא שאמר שלמה למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין ודרך הערה אמרו חכמים חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד וכן אמר אחד מהם לתלמידיו כשרואה אותם טורחים ללמוד ואינם מקיימים אותה כראוי במטותא מנייכו לא תירתו תרתי גיהנם וזהו שאמרו אשר שם משה זכה לקיימה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה מפני שהוא נענש יותר משלא למד כלל וכמו שאמרו עדות ד' נאמנה נאמנת היא להעיד בלומדיה כלומר אם מקיימין אותה אם לאו ולעולם יהא אדם משתדל ללמוד תורה בטהרה ר"ל שיהא נושא אשה תחלה ואח"כ ילמוד תורה ודוקא במקום שהבנות זריזות להיות עול ביתם מסור להם ואין לומר בו רחיים בצוארו ואחר שכן והוא רואה בעצמו שאין לבו פנוי בלא אשה ישא ואח"כ ילמוד כדי שיעמוד בלא הרהור עברה אבל במקום שעול הבית מוטל על האנשים ילמד תורה תחלה שמשנשא אין למודו מצוי כל כך דרך צחות אמרו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה כמו שביארנו בראשון של קדושין כ"ט ב':

כבר ביארנו שכל שנאמר בו מעשה רוקם ענינו שלא היתה הצורה נראית אלא מצד אחד והוא בפני האריג לבד ומעשה חושב הוא שהצורה נראית משני צדדין והוא שאמרו כאן פרצוף אחד ושתי פרצופות אבל מה שאמרו שהרוקם הוא מעשה מחט אין הלכה כן אלא הכל היה באריג:

כ"ג שמת ממנין את בנו או הקודם לו לנחלה במקומו כל שהוא ממלא מקומו או בחכמה או ביראת שמים ושאר השררות כל הזוכה לה זוכה לו ולזרעו אחר שזרעו ראוי לכך חוץ ממשוח מלחמה שאין בנו מתמנה תחתיו לעולם אא"כ ממנין אותו מתחלה כשאר הכהנים וכן כל שמשוח מלחמה עובד במקדש אינו עובד אלא בארבעה בגדים ככהן הדיוט: