מאירי על יומא קלא

אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה שכל אלו סתמן לבדק הבית ואין שם בית ויבוא לידי מכשול ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ועקור זה לא שיעקר פרסותיה שהרי יש כאן בזיון קדשים אלא נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה ויש בשמועה זו קצת דינים וכבר ביארנום בראשון של ע"ז י"ג א':

פסח שלא קרב בראשון כגון שאבד והפריש אחר תחתיו והקריבו ואח"כ נמצא הראשון כבר ביארנו ס"ג א' שהוא קרב שלמים ואינו נמכר לצרכי פסח שני להקריבו לשם פסח וכל שכן שאינו ממתינו לפסח אחר שהרי קרבן פסח לבן שנה הוא צריך ונמצא שעברה שנתה וכן מי שהפריש מעות לפסח ואבדו והפריש אחרים תחתיהם ואח"כ נמצאו יקרב מהם שלמים:

המשנה השניה והכוונה בה בענין החלק השני והשלישי והוא שאמר בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו והתודה וכך היה אומר אנא השם עוו ופשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא לעונות ולפשעי' ולחטאים שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו והם עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והכהנים והעם העומדים בעזרה בזמן ששומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחווים ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמר הר"ם כבר כתבתי לך כי סדר הוידוי חטא עון ופשע מסרו למי שהוא מוליכו הכל כשרין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו אמ' ר' יוסי מעשה והוליכו ארי שעלה מצפרי וישראל היה באה הקבלה כי מה שאמר השם איש להכשיר את הזר וכבש היו עושין מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה עשר סוכות מירושלם ועד צוק ותשעים ריס ושבעה ומחצה לכל מיל הריס שני חלקי' מחמשה עשר מן המיל ובמיל שבעה ריסין ומחצה יהיה מירושלם עד המקום ששמו צוק שנים עשר מיל והם תשעים ריס והיה בין כל סוכה וסוכה מיל והוא אלפים אמה שהם תחום שבת נשאר בין הסוכה האחרונה ובין הצוק שני מילין על כל סוכה וסוכה אומרי' לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מהאחרון שבהם שאינו מגיע עצמו לצוק אלא עומר מרחוק ורואה את מעשיו כבר ידעת כי בין כל סוכה וסוכה תחום שבת על כן היה אפשר להם ללוותו מסוכה לסוכה הסמוכה לה והסוכה האחרונה שבינה ובין צוק שני מילין אי אפשר לו להלך אלא מיל שהוא תחום שבת ולפיכך עומד מרחוק ומה היה עושה חלק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו דוחפו לאחוריו מתגלגל ויורד לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברים איברים בא וישב לו תחת סוכה האחרונה עד שתחשך מאמתי מטמא בגדים משיצא חומת ירושלם ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק לא היה קושר הלשון כלה בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העוונות מתכפרים קודם שידחה השעיר ומה שחייב שלא יקשור אותו כלו בין קרניו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ויחלש דעתו שיחשוב שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר ית' והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ואין הלכה כר' שמעון בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפים קרען והוציא אימוריהן נתנן במגיס ומקטירן על גבי המזבח קלען במקלות והוציאן לבית השריפה מאמתי מטמאין הבגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה ר' שמעון אומר משיצת האור ברובן קלען במקלות פירושו שירי חתיכות הבשר בכללם בלי הפשטה לאמרו ית' את עורם ואת בשרם ולשון התורה והשורף אותם יכבס בגדיו ואין הלכה כר' שמעון אמרו לו לכהן גדול הגיע השעיר למדבר ומנין היו יודעים שהגיע השעיר למדבר דורכאות היו עושין ומקיפין בסודרין ויודעי' שהגיע השעיר למדבר דורכאות הם מצבות גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין אמ' ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם שלשת מילין מירושלם עד בית הרדיא הולכין מיל חוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעין שהגיע השעיר למדבר ור' יהודה סובר כי משהגיע השעיר למדבר נעשית מצותו אע"פ שלא הגיע לצוק ולפיכך משערין שיעור כדי שיגיע לבית חורין שהיא במדבר בלבד ואין הלכה כר' יהודה אמר ר' ישמעאל והלא סימן אחר גדול היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכיון שהגיע השעיר למדבר היה הלשון מלבין שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו:

אמר המאירי בא לו אצל שעיר המשתלח וכו' כלומר אחר שסיים ענין מתנות הדם של פר ושעיר על הדרך שפירשנו בפרק חמשי נ"ד א' בא לו אצל שעיר המשתלח במקום שהניחו שם אחר שהגריל וקשר לשון של זהורית בראשו והעמידו כנגד שלוחו על הדרך שביארנו בפרק קלפי וסומך שתי ידיו עליו ומתודה על שם כל ישראל וכך היה אומר אנא השם פשעו חטאו לפניך וכו' וכבר ביארנו ל"ו ב' שלענין פסק מקדים הוא חטא לעון ופשע ואומר חטאו ועוו ופשעו לפניך עמך ישראל אנא השם כפר נא לחטאים לעונות ולפשעים שחטאו ועוו ופשעו לפניך ישראל עם קדושיך ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה וכו' לפני ד' והם עונים ברוך שם וכו' ופי' בגמ' שאף הכהנים בכלל ישראל הם שהרי וידוי זה עולה אף לכהנים בכל עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו כמו שהתבאר ואע"פ שאינו מזכירם בכלל ישראל הם:

מסרו וכו' כלומר אחר שהתודה עליו מסרו לאותו שמוליכו לעזאזל והכל כשרים להוליכו ופרשוה בגמ' מדכתיב ביד איש עתי איש לרבות את הזר אלא שהכהנים עשאו קבע בעצמם שלא היו מניחים את ישראל להוליכו ור' יוסי העיד שהוליכו אחד מצפרי וישראל היה:

וכבש היו עושים לו פי' בנין גבוה היו עושין לו מערב יום הכפורים בעזרה שעליו היה מהלך ודרך בו מוציאו מן העזרה מפני הבבליים שהיו שם והיו נמהרים ורגילים לתלוש בשערו של אותו המוליכו למהר לדבר שלא להשהות את העונות וכמו שאמרו בגמ' עליהם שהיו אומרים מה שהי צפירא דדרי חטאין סגיאין וכדי שלא יוכלו ליגע בו היו עושין לו בנין זה:

ומיקירי ירושלים ר"ל מחשוביהם היו מלוין אותו המוליך עד סוכה ראשונה ולפרש ענין סוכה זו בא לפרש אח"כ שעשר סוכות היו עושין לו בדרך והיו בני אדם הולכין מבערב בכל סוכה וסוכה ובין כל סוכה וסוכה תחום שבת וכן מירושלים עד סוכה ראשונה וכיצד הוא דבר זה תשעים ריס מירושלים עד הצוק ר"ל עד ראש ההר ואותו הר היה גבוה ותלול ותשעים ריס הם שנים עשר מילין שבעה ריסין ומחצה בכל מיל ומיל ובין כל סוכה וסוכה מיל שהוא שיעור אלפים אמה וכן מירושלים עד סוכה ראשונה וכשאתה חושב מירושלים עד הסוכה העשירית האוירים שמירושלים עד הראשונה וכל האוירים שבין כל סוכה וסוכה מעשר סוכות תמצא עשרה מילין עד הסוכה האחרונה מיל בכל אויר ואויר ומן הסוכה האחרונה עד הצוק שני מילין ונמצא שבני ירושלים היו יכולים לילך עד הסוכה הראשונה ובני אדם שלנו בסוכות יכולים לילך זה עד סוכתו של זה ומתוך כך היו מלוין אותו מיקירי ירושלים עד הראשונה ובני הראשונה עד השניה וכן כלם בלא חילול שבת או יום הכפורים אבל המוליך מיהא יכול היה לחללו אפילו היה בשבת שכך אמרו עתי אפילו בשבת ומ"מ בני סוכה אחרונה לא היו יכולין ללוותו עד הצוק אלא עד אמצעית הדרך שמסוכה אחרונה עד הצוק שהרי שני מילין היו שם אלא היו מלוין אותו עד מיל ומתעכבים שם ורואין את מעשיו:

ובכל סוכה וסוכה היו אומרים לו הרי מים הרי מזון כלומר אם אתה חלוש ופי' בגמ' שמעולם לא נצרך אדם לכך אלא שמ"מ אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' וכמו שאמרו בתלמוד המערב אין היצר תאב אלא לדבר האסור לו:

מה היה עושה כלומר כשהגיע לצוק חלק לשון הזהורית שבראשו לשני חלקים וקשר חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר ודוחפו לאחוריו ושאלו בגמ' ונקטריה כלו בסלע כלומר שהרי צריך הוא לו לראות אם היא מתלבנת ותתיישב דעתו בכך ותירץ הואיל ומצוה בשעיר לדוחפו לאחוריו זמנין דקדים ומלבין זהורית קודם שיפול ומתוך שמחתו אינו נותן לב לדחוף את השעיר ובתוך כך קושר חציה בין קרניו שהיו עיניו תלוים בה ומתוך שעוסק בה אינו נמנע מלדחפו וחזר ושאלו א"כ לקטריה כליה בין קרניו ותירץ דזמנין דגמיר לרישיה כלומר יכוף השעיר ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא ירגיש אם הלבין אם לאו ונמצא לבו נוקפו ומתוך כך חולקו לשנים חציו קושר בסלע וחציו בין קרני השעיר והיה דוחפו לאחוריו ומתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים כלומר מצד גובה ההר וכן שלא היה משופע כל כך אלא יוצאין ממנו ראשי צוקים וחרבות צורים בהרבה מקומות וזהו לשון ארץ גזרה וכשדחפו הוא חוזר ויושב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך שמאחר שהוא במקום שאפשר לו לעמוד שם אינו מחלל יום הכפורים משם ואילך בחזרתו ומן הדין לא היה יכול לחזור שהיוצא חוץ לתחום אפילו יצא ברשות אין לו לחזור אלא ארבע אמות אלא מתוך שהיא מעונה וחלוש וירא לעמוד שם יחידי התירו לו בכך:

ומאימתי מטמא בגדים כלומר דכתי' והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס את בגדיו ומאימתי משיצא חוץ לחומת ירושלים הא משיצא מחומת העזרה עד חומת ירושלים אינו מטמא בגדים אבל משיצא מחומת ירושלים מטמא שהרי כתיב והמשלח כלומר משהתחיל להיות משלח ר"ל מלוה והשלוח מתחיל משיצא מחומת העיר שכל שהוא בתוך העיר אינו קרוי לויה ונאמר בברייתא שמ"מ אינו מטמא אוכלין ומשקין שאין חי מטמא וכבוס בגדים זה גזרת הכתוב הוא רמז והערה למבינים על בגדים צואים ור"ש אומר משעת דחייתו לצוק מפני שהוא מפרש משלח לשון זריקה ואין הלכה כמותו אלא כת"ק ובגמ' ס"ז ב' אמרו המשלח ולא השולח את המשלח כלומר שהמלוים אותו אינן מיטמאים עמו וי"מ אותה על כהן גדול:

ואח"כ ר"ל אחר שמסר את השעיר למי שמוליכו חוזר לו אצל פר ושעיר הנשרפים ר"ל העומדים לישרף וקרעם והוציא את אימוריהם ונתנם במגיס ר"ל קערה שהיא מכלי שרת כדמתרגמינן קערות מגיסיא ומקטירן על גבי מזבח חיצון ושאלו בגמ' וכי השתא מקטר להו כלומר שהרי אינו מקטירם אלא בבגדי זהב עם אילו ואיל העם ופירש תני להקטירן כלומר נתנן במגיס להיות מזמנים בה להקטירן כשיגיע זמן:

קלעם במקלעות כלומר שאחר שנתן את האימורין במגיס מחתך את שאר הבשר לחתיכות גדולות מעורות זו בזו כמין קליעה ואינו מפרקן ונותנן בשני מוטות ויהו ארבעה מביאין אותן בלא הפשט ולא כנתוח עולה שהיו מפשיטין את העור ונותנין אותו לכהן ואח"כ מנתחין אותם אלא מנתחין אותם בלי הפשט עדין מחובר עם הבשר והפרש עם הכרס ושורפין כדכתי' ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם והוציאן לבית השרפה ר"ל על ידי אחרים:

ומאימתי מטמאין בגדים כלומר שהרי כתיב בהם והשורף אותם יכבס בגדיו ומאימתי וכו' משיצא חוץ לחומת עזרה שהרי חוץ למחנה כתיב והעזרה מחנה אחר ור' שמעון אומר משיצית האש ברובו כדכתיב והשורף ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

אמרו לו לכ"ג פי' שלא היה הכהן רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר כדכתי' ושלח את השעיר במדבר והדר ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה ובעוד שהיו משלחין היה הוא מתעסק בקריעת איברי הפר והשעיר וקליעתם והשתדלות הוצאתם עד שאמרו לו שהגיע השעיר למדבר והיאך היו יודעים בכך דודכאות היו עושין ר"ל מקומות גבוהים שצופים עומדים שם ומניפין בסודרין זה לזה ויודעין וכו' ור' יהודה היה נותן בהם סימנים אחרים אחר ששלשה מילין היו מירושלים עד בית חדודו שהוא ראש המדבר בתחתית ההר בתחילת עלייתו ומשהגיע לשם אע"פ שלא עלה לצוק נתקיים שלוחו למדבר ופי' בגמ' ס"ח ב' שמשהגיע לשם נעשית מצותו עד שאם מת מאליו קודם שדחפו אין צריך להביא אחר ומיקירי ירושלים מלוין אותו מיל ושוהין שם בשיעור מיל וחוזרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ומ"מ פסקו רבים שאין הלכה כר' יהודה וכל שמת עד שלא נדחה צריך להביא אחר ויש פוסקים שאם מת אחר שהתודה עליו אין נזקקין לו כמו שכתבנו בפרק קלפי מ' א':

והלא סימן אחר היה להם שלשון של זהורית היו קושרין בפתח ההיכל וכשהגיע שעיר למדבר היה מלבין וסוף הענין מ"מ שכשהגיע שעיר למדבר מוציאין פר ושעיר לשרפה והוא בא לו לעזרת נשים לקרות בתורה כמו שיתבאר בפרק שביעי עם סיום העבודות:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: