מאירי על יבמות צה

כבר ביארנו בעבד שמכר עצמו או שנלקח מן הגוי שצריך לקבל עליו עול מצות ואם לא קבל אין כופין אותו אלא מיטפל עמו שנים עשר חדש צריך שתדע שאף בלקוח מישראל הדין בו כן אם עדין לא קבל עליו עול מצות אצל רבו ראשון ואינו כופהו כלל שכך אמרו אחד עבד איש ואחד בן איש אי אתה מל ומטביל בעל כרחו אבל אם קבל עליו לרצונו ונעשה עבד כשר לכשישתחרר אע"פ שצריך טבילה אינו צריך קבלה כמו שביארנו וכל שהוא עבד כשר ביד ישראל ר"ל שמל וטבל לשם עבדות רבו כופהו לכשירצה שיטבילהו לשם חירות ויעשה ישראל גמור ואף בפרקי ר' אליעזר שנויה כן וכן ביפת תאר כל שקבלה עליה עול מצות מטבילה על כרחה מיד ומותר בה ואינו צריך לכל הדברים האמורים בפרשה אבל אם לא קבלה עליה עול מצות צריך לעשות לה כל אותן הדברים כדי שתקבל עליה וישאנה או תתגנה עליו ולכשתעשה ולא תרצה להתגייר מיטפל עמה כל שנים עשר חדש ומקבלת עליה שבע מצות ומשלחה ואינו נושאה אחר שלא רצתה להתגייר:

המפקיר את עבדו יצא לחירות אלא שצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל וכבר ביארנוה במקומה ברביעי של גיטין ל"ח א':

זה שנאמר ביפת תאר ועשתה את צפרניה פירושו שתגדלם שהרי נאמרה עשייה בראש ר"ל תיקון כדכתיב וגלחה את ראשה ונאמרה עשייה בצפרנים מה של ראש דרך נוול אף של צפורן דרך נוול וכן זה שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה דלא סוף דבר אביה ואמה ממש עד שאם אין לה אב ואם שלא ניתן לה שהות שלשים אלא אף אעבודה זרה וכדכתיב האומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כלומר שבוכה על דתה כל שלשים ואינו מונעה וזה שנאמר ירח ימים פירושו שלשים יום ואינו צריך להמתין עוד לה מתורת בכיה והמתנת שלשה חדשים מצד הזרע אין כאן אם היתה אשת איש שהרי אף הוא בא עליה ביאה אחת בגיותה בהיתר וגדולי המחברים כתבו שממתין לה שלשה חדשים ונראה שפסקו כר' שמעון בן אלעזר שאמר תשעים יום דירח שלשים ימים שלשים ואחר כך שלשים וכלן מתורת בכיה ואיני יודע למה פסקו כמותם במקום רבים: